כשהייתי תלמיד בתיכון בג'נבה, שוייץ, היה לי מורה להיסטוריה שלימד אותנו במשך שנה שלמה את ההיסטוריה העתיקה של סין, מה שלא היה ממש מקובל במערכת. זו היתה אחת השנים המרתקות ביותר מבחינת ההעשרה והידע הכללי. בין השאר, למדנו על קונפוציוס, שהיה אחד הפילוסופים הסינים הקדמונים, ואולי החשוב שבהם. בין השאר, קונפוציוס אהב את מידת האמת, ואמר שכאשר שליט מגיע לשלטון, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא "להחזיר למילים את משמעותן האמיתית". זה אולי נראה לא מובן, לא חשוב או טריוויאלי, אבל נראה שלקונפוציוס היה ניסיון מר עם פוליטיקאים ושמהות הפוליטיקה לא השתנתה מאז. צריך לזכור שהיטלר והנאצים, יימח שמם, דיברו הרבה על "חופש" ושסטלין והקומוניסטים, יימח שמם, דיברו הרבה על "שוייון". בפועל, אנחנו יודעים מה היה, כמובן. הם היו אשפים בשקרים וסילוף משמעות המילים. בלי להגיע לדוגמאות קיצוניות מעין אלו, התבוננות בחיים הפוליטיים במדינות המערב בזמננו, כולל בישראל, מראה שבהרבה מקרים, אין למילים משמעות יותר, או משמעות מסולפת. בואו ניקח למשל את המילה "עוני". על מה חושבים בדיוק כאשר מדברים על עוני? מה זה להיות עני? אמנם אין הגדרה ברורה וחד-משמעית, אבל בכל זאת ניתן להגיד שאדם עני אינו מסוגל לענות לצרכים האנושיים הבסיסיים שלו ושל משפחתו, מה שמוגדר כ"עוני מוחלט". מהם אותם צרכים בסיסיים? נניח קורת גג, אוכל, שרותי בריאות ואפשרות לחנך את ילדיו לפחות ברמה בסיסית. אפשר אולי לחשוב על דברים אחרים, אבל נדמה לי שמעבר לזה, מדובר על לוקסוס או על שיפור רמת החיים, וכבר לא על דברים בסיסיים. האם טלפון נייד הוא מצרך בסיסי? או מכונית? או אינטרנט מהיר? בוודאי שלא. כל אלו דברים טובים וחשובים עבור אנשים רבים בעולם, אבל יש גם אנשים לא כל כך מעטים בציבור הדתי והחרדי, למשל, שלא רוצים בהם מסיבה עקרונית. האם הם הופכים לעניים בגלל זה? וגם אם מישהו רוצה מכונית ונאלץ מסיבות תקציביות להסתובב באוטובוסים, האם עני ייקרא? הרשימה מאוד ארוכה, אבל הבנתם את המסר: עני הוא אדם שלא מצליח לקיים את צרכיו הבסיסיים. נכון, יש גם מושג של "עוני יחסי", כלומר אדם שלא מצליח לצרוך רשימה יותר רחבה של מוצרים מסיבות כספיות ובהשוואה לאנשים אחרים בחברתו, אבל עוני מסוג זה מטריד פחות. צריך לזכור שהעולם לא מפסיק להתקדם, מחירי המצרכים יורדים ויורדים ומה שהיה לפני דור אחד או שניים נחלת העשירים בלבד הפך לנחלת הכלל. למעשה, ברוב המקרים, אפילו העניים של היום חיים הרבה יותר טוב מהעשירים שלפני שני דורות. דרך אגב, זו ההתקדמות הכלכלית האמיתית של העולם: גידול אפשרויות הצריכה של האנושות, וכך באמת הגדיר אדם סמיס (הכלכלן הליברלי הקלאסי של המאה ה-18) את העושר בספרו "עושר האומות": היכולת לצרוך. העולם היום לאין שיעור עשיר יותר מאשר בכל נקודת זמן בעבר, ובעולם המערבי אפילו לעניים מרודים יש גישה סבירה למצרכים הבסיסיים. גם במדינת ישראל, בסך הכל, המצב טוב יחסית: כמעט ואין אנשים שרעבים ללחם, אם כי ישנם כיסים של עוני משווע, בעיקר בציבור החרדי, למרות שקשה להתפלא מזה בהתחשב בעובדה שיש שם משפחות גדולות מאוד ותעסוקה מועטת יחסית, מה שיוצר מצב של עוני מרצון, וזה דיון אחר. אז איך ניתן להסביר את הריטואל השנתי הקבוע סביב דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, שמראה לכאורה על התרחבות של העוני? התשובה הראשונה היא שהביטוח הלאומי מתייחס לעוני היחסי, וכאשר רוב החברה הולכת ומתקדמת מבחינה כלכלית מחד, ומצד שני מיעוט בעל שיעור גבוה של פריון לא רוצה להתקדם כלכלית מסיבות אידאולוגיות, נפתח אכן פער והעוני היחסי גדל. אבל לרוב הציבור, האם הבהלה מוצדקת? ברור שלא. לא מזמן יצא דו"ח עוני של מכון ירושלים לחקר שווקים שהוכיח שאפילו אם לוקחים את נתוני הביטוח הלאומי ושומרים על רמת קו העוני ללא שינוי, לפי הגדרת אותו קו ב-1997, העוני ירד בצורה מאוד משמעותית. בין השנים 2004 ו-2009 בלבד (שהיו שנים של צמיחה כלכלית מואצת), תחולת העוני המוחלט ירדה בכ-20%! וזה מביא אותי לסיבה השנייה לבהלה השנתית סביב העוני: הצורך של גורמים אינטרסנטים "למכור" עוני. יש כמובן התקשורת שזקוקה לכותרות כדי למכור, אבל יש גם ובעיקר הארגונים עצמם ש"נלחמים בעוני". מצד אחד עמותות חסד שצריכות לגייס תרומות ומצד שני, ובעיקר, הביטוח הלאומי עצמו, שחייב להצדיק את קיומו ואת תקציבי העתק שמועברים אליו. עשרות מיליארדי שקלים בשנה, כל שנה. כפי שמבינים בקלות, כל השיח סביב העוני מלא במניפולציות, באינטרסים ובשקרים. הגיע הזמן לקיים את דברי קונפוציוס ולהחזיר למילים את משמעותן האמיתית. אם רוצים להלחם בצורה רצינית בעוני, צריך פשוט להגדיל את העושר דרך צמיחה מואצת, עקבית ולתווך ארוך. אין שום דרך לעשות את זה מלבד נקיטת מדיניות שמעודדת צמיחה ושום דבר לא מקדם צמיחה מלבד חופש, שוק חופשי ותמריצים ליציאה לעבודה, כמו קיצוץ מדינת הרווחה שמעודדת אנשים לא לעבוד, קיצוץ במיסים והקלה על עסקים, בין היתר. הא, ותו לא.
