לקראת חג החנוכה הקרב ובא, כתב המלחין הירושלמי, יהודה קדרי, לחן מחודש לפיוט המרכזי לחנוכה במסורת יהודי בבל: "יה הצל יונה". הפיוט שהפך לפופולארי במיוחד בקרב בני העדה העיראקית מקבל בלחנו של קדרי עיצוב ירושלמי מחודש הכולל מקצב ומוטיבים אשר מזכירים יותר את הפייטנות האשכנזית אך משולבים גם עם מוטיבים מזרחיים. לדברי קדרי: "לשמחתי הרבה המחיצות העדתיות נופלות, היום יותר מאי פעם מחלחלים הפיוטים בין העדות, כולם היו בני" ואכן ביד מקרה, שמו של מחבר הפיוט הבבלי 'יהודה' הוא גם שמו הפרטי של המלחין הירושלמי קדרי. הפיוט 'יה הצל יונה' יוצר חיבור בין נס הישועה לה זכו המכבים בימים ההם, לתקווה לישועה לה מייחל עם ישראל בזמן הזה. הפיוט נפתח בתיאור עצוב אשר ממשיל את כנסת ישראל ליונה דומעת המקווה להיגאל, אך מסתיים בתיאור אופטימי של שמחת הרעיה עם דודה: "וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה", תיאור זה מעודד במיוחד בהקשר הניסי של ימי החנוכה בבחינת בימים ההם בזמן הזה. כזכור הלחין קדרי בנוסף: את 'תפילת הגשם', את פיוטי הימים הנוראים: 'יעלה תחנונינו' ו'אל נורא עלילה', את קינת השואה של הסופר הרב חיים סבתו: 'איך על אחי' וכן שירי משוררים. יצוין שבעוד קדרי חידש לחן לשיר חנוכה בבלי, סבו המשורר, קדיש יהודה סילמן, מחבר השיר 'דומם שטה' תרגם וחידש תכנים לשיר חנוכה אידי (אשר נכתב ביידיש). מדובר בשיר 'קליינע ליכטעלעך' שתורגם על ידו כ'האורות הרכרכים', אך לבסוף מרבית קהילות ישראל אימצו דווקא את תרגומו הידוע של המשורר ראובן גרוסמן הלא הוא: 'נרותיי הזעירים'.
