בחטיבת המחקר של בנק ישראל פותח לאחרונה מודל מאקרו כלכלי חדש המאפשר לבדוק תרחישים מקרו-כלכליים עם נתונים בתדירות רבעונית. התוצאות המרכזיות העולות מהתרחישים הכלולים במחקר הן: הגדלת ההוצאה הציבורית בשקל אחד מגדילה את התוצר ב-0.4 ₪ ("המכפיל הפיסקאלי"). מכפיל זה נמוך יחסית – תוצאה הנובעת מפתיחותו של המשק והתחלופה בין יבוא ותוצר, והייסוף הריאלי שנגרם בשל הגידול בצריכה הציבורית. המסקנה היא שהיעילות של מדיניות פיסקאלית אנטי-מחזורית דרך צד ההוצאה היא מוגבלת, ובנוסף היא יוצרת גרעון בחשבון השוטף. הגדלת היצוא בשקל אחד מגדילה את התוצר ב-0.9 ₪ ("מכפיל היצוא"); המשמעות היא שלשינוי ביצוא יש השפעה כמעט זהה על התוצר. המסקנה היא שהמשק רגיש מאד לזעזועים בסחר העולמי. במשטר הפועל לייצב או להפחית את יחס החוב לתוצר, הודעה מראש על הפחתות מיסי הכנסה בעתיד מביאה לגידול מידי בביקוש המצרפי ובפעילות הכלכלית, אך כאשר ההפחתה מתבצעת, היא מלווה בקיצוץ תקציבי שיש לו השפעה מרסנת. מדיניות כזו, המתבטאת בצמצום משקלה של הממשלה בתוצר, אפיינה את המדיניות הפיסקאלית בישראל משנת 2003 ועד היום. ממצאים אלה כלולים במסגרת תרחישים שונים של המודל המאקרו-כלכלי הריאלי החדש שהפעלתו החלה בימים אלה. המודל יסייע בעריכת תחזיות רבעוניות עבור המשתנים המאקרו-כלכליים הריאליים המרכזיים -- התוצר, הצריכה הפרטית היצוא שער החליפין הריאלי, התעסוקה והשכר הריאלי -- וכן ישמש ככלי להערכת ההשפעות של שינויים במדיניות הפיסקאלית על הפעילות הכלכלית.
