ועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות חבר הכנסת דוד אזולאי, קיימה היום (ד') דיון בנושא מצבו החמור של הירדן הדרומי. בתחילת הדיון הציג ד"ר שריג גפני, מהמרכז האקדמי רופין, ממצאים של מחקר שבוצע עבור ארגון ידידי כדור הארץ – מזה"ת. עיקר ממצאי המחקר מראים כי כיום זורמים בנהר הירדן 20-50 מלמ"ק מים בשנה בעוד בעבר זרמו בו כ- 1300 מלמ"ק לשנה (כ- 2% מהכמות המקורית). בעקבות אובדן המים והרעת איכותם, קטן המגוון הביולוגי בכ- 50%. עו"ד גדעון ברומברג, מנכ"ל ארגון ידידי כדור הארץ - מזה"ת, הדגיש כי הירדן הינו האתר השלישי בחשיבות קדושתו לנוצרים. עוד ציין כי מידי שנה מגיעים לנהר הירדן 500,000 צליינים נוצריים בצד הישראלי של הירדן וכ- 300,000 בצד הירדני. ברומברג ציין כי קיימות התחייביויות רבות לשיקום הירדן מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן, בשנת 1994, אולם הדגיש כי אין כיום ועדה משותפת ישראלית-ירדנית לניהול אגן ההיקוות. ברומברג קרא לועדה לפנות לרשות המים להעלות לסדר עדיפות עליון את שיקום נהר הירדן. הוא ביקש מהועדה כי תדרוש מרשות המים להכין תכנית מים מפורטת לשיקום הירדן הדרומי וכי התכנית תוצג לציבור כך שיתאפשר דיון ציבורי אודות כמות המים שתוקצה לנהר. יוסי ורדי, יו"ר המועצה האיזורית עמק הירדן, אישר כי מצב הירדן הדרומי קשה מאד והטיל את האחריות על ממשלות ישראל וירדן לדורותיהן. ורדי אמר כי החזון הוא נהר הירדן כנהר של מים זורמים כשבשתי גדותיו פרויקטים של תיירות שומרת טבע. עוד ציין כי הושקעו כ- 300 מיליון ₪ להפסקת זיהום מי הירדן. ורדי הדגיש כי אין מסמך מחייב של רשות המים המציין כמה מים יוזרמו לירדן. חבר הכנסת ניצן הורביץ אמר כי כי רשות המים פאסיבית למדיי באשר לחובתה להזרים מים לטבע. "רשות המים חייבת להכריז על הגדלת הקצאת המים לירדן", אמר ח"כ הורביץ. רמון בן ארי, מנכ"ל רשות הניקוז והנחלים של הירדן הדרומי, אמר כי הרשות מצויה בתהליך של הכנת תכנית אב שחזונה הינו נהר חי בציר של שלום ושיתוף פעולה בין ישראל לירדן, ועקרונותיה מבוססים על הזרמת מים מתאימה לירדן ויצירת תכנית תיירותית סביב הנהר. באשר ליחסה של ממשלת ירדן לסוגיה ציינה פרידה יובל, סגנית מנהל מחלקת ירדן במשרד החוץ, כי נושא הירדן הדרומי אינו בראש סדר היום הירדני והדגישה שלאחרונה לא קיים שיתוף פעולה עם ירדן בתחום האזרחי. ח"כ אזולאי, יו"ר הועדה, סיכם את הדיון בהחלטה משותפת של כל חברי הועדה ולפיה "הירדן הוא נהר בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה: חשיבות דתית, מדינית, היסטורית, תיירותית וסביבתית. הירדן הדרומי הפך מזה שנים לתעלת ביוב, דבר הגורם נזקים כבדים לתיירות, לסביבה, לכלכלה ולים המלח. האחריות לכך נופלת על שתי מדינות - ירדן וישראל, שתיהן חוסמות את מקורות המים לירדן ושתיהן מזרימות אליו שפכים. טיפול בשפכים, כפי שמתבצע עכשיו ביישובי עמק הירדן חייב להיעשות גם בשטח שבפיקוח המינהל האזרחי. במקביל סוגייה זו חייבת לתפוס מקום מרכזי בסדר היום של יחסי ישראל – ירדן, ומשרד החוץ חייב להיכנס לעובי הקורה ולקדם את דיוני ועדת המים המשותפת". עוד קבע אזולאי בדברי הסיכום: "מבחינת המים, יש להגדיל את כמות המים המוקצית לנהר, משום שכמות המים הנוכחית אינה מאפשרת את קיומו והדבר עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים לאפיק המים ולסביבתו".
