מערכת ההגנה מטילים קצרי טווח - כיפת ברזל (Iron Dome) - ככל הנראה נועדה למיגון בסיסי צה"ל ולא למיגון ערים בקווי העימות בדרום, כך מדווח Strategy Page, כאשר הוא מסתמך על מקור בטחוני בחיל האוויר הישראלי. לטענת ה-Strategy Page, "כיפת הברזל" זקוקה לכ-15 שניות לאתר את הטיל, להתביית עליו וליירט לכיוונו טיל-נגד. מרבית הישובים מצויים בטווחים נמוכים מ-15 השניות הנדרשות והם הפגיעים ביותר מירי טילים תלולי מסלול ומרגמות. בעקבות כך ההחלטה בתוך צה"ל כנראה היתה, שהרבה יותר זול ויעיל יהיה להעביר את "כיפת ברזל" ככוח עתודה ולנצלה רק בזמני חירום במקרים של תקיפות ערים בתוך ישראל והתקפות כנגד מתקנים חיוניים, דוגמת בסיסי צה"ל בתוך המדינה. בסך הכל נרכשו בצה"ל שבע סוללות טילים של "כיפת ברזל", שיימסרו בשנתיים הקרובות. סוללת "כיפת ברזל" יכולה לספק מגננה נגד טילים בשטח של 150 קילומטרים ומבטיחה ניטור טילים, הנורים בטווחים 4 עד 70 קילומטרים. לפי פרסומים זרים במערכת כלולה מערכת שיגור טילי נגד עם 20 טילים מסוג Tamir ומערכת מכ"מ EL/M-2084 מתוצרת אלטה. לדברי יוסי דרוקר (אחראי על הפרויקט כיפת ברזל מתאם רפא"ל) עלות כל טיל במערכת היא כ-100 אלף דולרים. קודם לכן משרד הביטחון הודיע כי לכיסוי גבולות המדינה בצפונה ובדרומה יידרשו לפחות 20 סוללות טילים של כיפת הברזל. הצפי של מערכת הביטחונית של ישראל היה להפוך את המערכת למבצעית לקראת נובמבר 2010, אך הפריסה בינתיים נדחתה לרבעון הראשון של 2011 והסיבות לדחייה כלל הנראה היה הצורך בהכשרה נוספת של החיילים, שמיועדים לשרת בסוללות הטילים. מערכת הביטחון שוקדת היום על פיתוח הגנה רב שכבתית על מדינת ישראל שבא יוכללו מערכות קיימות כמו טילי הפאטריוט וגם מערכות חדשות מסוג חץ-3, כיפת ברזל ופיתוח חדש בשם קלע דוד.
