הרבה פעמים אנחנו שומעים על כך שאין דבר כזה "מדעי הכלכלה". אומרים עוד שהכלכלנים ממילא אף פעם לא מסכימים אחד עם השני. בקיצור, אין הרבה מה ללמוד משם. יש דעה רווחת כזו. ובכן זה נכון שכלכלנים מתקשים לחזות את העתיד, לא יודעים מה יהיה עם הבורסה ולא בהכרח יכולים לעזור לנו עם ההחלטות הצרכניות שלנו. זה גם נכון שישנם הרבה נושאים השנויים במחלוקת בין הכלכלנים. אבל כל זה לא אומר שאין דבר כזה "מדעי הכלכלה". יש ויש. ויש הרבה מאוד נושאים שיש בהם קונצנזוס רחב מאוד בין הכלכלנים, מכל הסוגים ומכל הזנים. יש אפילו הרבה מאוד סוגיות כאלו, ובכל אופן הרבה יותר ממה שאומרים. איך יודעים? כי בדקו. ב-1996, נערך סקר מקיף בקרב 250 כלכלנים בארה"ב, שהוגדרו לצורך הסקר כאנשים בעלי תואר שלישי בכלכלה. צריך להדגיש שלקחו כלכלנים מכל מיני אוניברסיטאות שונות, כביכול בעלי נטיות אידיאולוגיות שונות. שאלו אותם 37 שאלות בכל התחומים המשמעותיים וראו זה פלא, מתברר שללא יוצא מן הכלל, הכלכלנים מחזיקים בדעות שמאוד דומות אחד לשני. אני עכשיו מדלג על רוב הנושאים, כי לצורך המאמר הנוכחי, יש נושא אחד שמעניין אותי, וזהו הפרוטקציוניזם. למי שלא יודע, פרוטקציוניזם הינו מדיניות סחר שעיקרה הפיכת רכישת מוצרים ושירותים מחו"ל ליותר קשה ויקרה, ובמקרים מסוימים, אפילו לבלתי אפשרית. ישנן אפשרויות שונות ומשונות לקדם מדיניות פרוטקציוניסטית אבל מחנה משותף אחד לכולן: הן מזיקות. הנה מספר דוגמאות למדיניות פרוטקציוניסטית: מכסות, סובסידיות ממשלתיות למוצרים מקומיים, כפיית קניית מוצרים בארץ, ועוד. ההיפך למדיניות פרוטקציוניסטית היא מדיניות של סחר חופשי, כלומר מתן יכולת לכל אחד לרכוש את המוצרים ואת השירותים שהוא חפץ בהם ללא אפלייה, בלי להתחשב במקום שבהם הם מיוצרים. שאלו את הכלכלנים בנושא זה והתקבלה תשובה ברורה וחד-משמעית: כ-95% מהם ענו שסחר חופשי הוא דבר טוב ופרוטקציוניזם, זה דבר רע. השאר לא ענו או אמרו שהם לא יודעים. כמעט ולא היה אחד שתמך בפרוטקציוניזם. ויש סיבה ברורה לתשובה כזו נחרצת: פרוטקציוניזם הוא אכן דבר רע, באופן ברור, גם מבחינה תיאורטית וגם לפי הניסיון ההיסטורי המצטבר. אין כל אפשרות להגן על מדיניות מסוג כזה, משום שהיא מזיקה לרבים ומיטיבה רק עם קבוצות קטנות של בעלי אינטרסים. דוגמה של השבועות האחרונים לפרוטקציוניזם? הכנסת קיבלה פה אחד (!) את החוק שאוסר על צה"ל לרכוש מוצרי טקסטיל בחו"ל, על מנת להגן על יצרני הטקסטיל המקומיים הכושלים. מובן שצה"ל וחייליו יקבלו עכשיו סחורה נחותה יותר במחיר יקר יותר, מה שייפגע בחיילים ובמשלמי המיסים. אבל את מי זה מעניין בכנסת? העיקר לרצות את שלי יחימוביץ ואת לובי הטקסטיל. הטענה הפרוטקציניסטית שנשמעת שוב ושוב היא שצריך "להגן" על היצרנים המקומיים מפני התחרות מחו"ל. זו אבל טענת שווא שהופרכה ומופרכת מאז המאה ה-18, לפחות, ואני מתקשה להבין איך אפשר לחזור עליה. אם זה היה נכון שהעמדת גבולות כלכליים היה איכשהו תורם לעושר הלאומי, אז למה להסתפק בגבולות סביב המדינה? למה לא ליצור גבולות סביב כל עיר ועיר עם מוכס שמטיל אגרה על פעם שיוצאים או נכנסים? ולמה שכל אחד מאיתנו לא ייצור מכס בין הסלון למטבח שלו? זה הרי מעשיר אותנו!!! לא כן??? תחשבו שכל פעם שמישהו יכניס מוצר לסלון שלכם, הוא יצטרך לשלם לכם. מהר מאוד תהיו עשירים! או שאולי אף אחד לא יירצה להיכנס לסלון שלכם? זה אולי נשמע מגוחך אבל זה לא יותר מגוחך מאשר ליצור חיץ בין קנדה לארה"ב, למשל, או בין כל מדינה למדינה אחרת. צריך לזכור שגבולות הן מעשה בני אדם והן מלאכותיות לגמרי ואכן גם משתנות כל הזמן. זרימה חופשית של מוצרים ושירותים מגבירה את התחרות, מאפשרת לנו ליהנות ממבחר גדול יותר במחיר זול יותר ותורמת לחדשנות ולקדמה האנושית. תחשבו שיש לכם רעיון לפתח מוצר חדש שישנה את העולם, אבל בגלל מדיניות פרוטקציוניסטית, אין לכם אפשרות למכור אותו במדינות הזרות. עלות הפיתוח כל כך גדולה שאין טעם לפתח אותו בכלל משום שהשוק המקומי קטן מידי. אז אתם מוותרים. מי הפסיד? כולם. אתם לא פיתחתם את המוצר, הציבור לא יוכל ליהנות ממנו ובסוף, אפילו המדינה מפסידה כי היא לא יכולה לגבות מס על המכירה כמו המע"מ. ומי הפסיד הכי הרבה? בדרך כלל, העניים שעבורם נושא המחיר הוא קריטי. עכשיו תחשבו שהמוצר הנ"ל הוא תרופה, שלא פותחה בגלל פרוטקציוניזם. במקרה הזה, הפרוטקציוניזם לא רק מרושש, הוא גם הורג. ואכן ישנן לצערנו המון דוגמאות כאלו בעולם. הוא אשר אמרתי: אין מחלוקת. הגיע זמן לאסור בחוק את הפרוטקציוניזם. שבוע הבא נמשיך בנושא ונסביר את נזקי הפרוטקציוניזם עם מתן דוגמאות אמיתיות שתמחשנה את ההפסד של כל אחד ואחד מאיתנו בחיינו היום-יומיים, כאן ועכשיו בארץ ישראל.
