בחיל-האוויר הגיעו למסקנה כי מטוסי קרב חדישים מהדור החמישי, דוגמת ה-F-35 לייטנינג II, ומטוסי קרב מודרניים מהדור הרביעי, דוגמת ה-F-16I סופה, דורשים כישורי הטסה וניהול משימות שאי אפשר להשיגם באמצעות מטוסי האימון הנוכחיים – ובוודאי לא באמצעות מטוס מיושן מראשית שנות ה-70' כמו ה-TA-4 סקייהוק. גורמים צבאיים אומרים כי ה-T-50 גולדן איגל (נשר הזהב) מתוצרת התעשייה האווירית של קוריאה, מהווה מערכת כוללת לאימון מתקדם, שמגשרת על הפער בין אימון טיסה בסיסי להטסת מטוסי קרב עתירי ביצועים. זהו מטוס האימון היחיד בעולם שמסוגל להציג בפני הדור החדש של הטייסים את העוצמה והתחכום של מטוסי הקרב המתקדמים והמודרניים, בזכות יכולת טיסה על-קולית, כושר תמרון גבוה, מערכות אוויוניקה המתקדמות ביותר, ויכולת לשאת ולשגר חימוש. האיגל מתאפיין במערכות אוויוניקה מודרניות כמו במטוסי קרב: שני תאי הטייסים (של החניך והמדריך) מצוידים בצגים דיגיטליים צבעוניים רב-תכליתיים ובתצוגה עילית רחבת-זווית. כל לחצני ומתגי התפעול מרוכזים על המצערת ומוט ההיגוי. במטוס מצויה גם מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מסוג "טוס-על חוט". למטוס מנוע סילון (טורבו מניפה) מוכח ואמין מסוג ג'נרל אלקטריק F404-GE-102 עם מבער אחורי, ומערכות תקשורת וניווט מודרניות. גורמים צבאיים מוסיפים כי התעשייה האווירית של קוריאה מציעה לא רק מטוסי אימון, אלא חבילה שלמה של מערכת אימון מקיפה, עם מרכיב קרקעי שכולל עמדות תרגול ממוחשבות, מתקני תכנון משימות ותחקור, ומדמי טיסה (סימולאטורים) משוכללים. להערכת גורמים אלו, השימוש בסוג מטוס אחד לשלבי האימון המתקדם וקורס האימון המבצעי יביא לחיסכון של כ-20% בשעות הטיסה הנדרשות לאימון חניך טיס, ולחיסכון של כ-30% בעלות הכוללת להכשרת טייס חדש. הפעלת ה-T-50 וה-TA-50 בשלבים השונים של קורס הטיס תביא להגדלה של כ-40% בכישורים של בוגר הקורס, בהשוואה לשימוש במטוסי אימון מהדור הקודם. מאפייניו העיקריים של ה-T-50 כוללים מעטפת ביצועים רחבה כמו זו של מטוסי הקרב המבצעיים, מהירות מרבית של מאך 1.5, תקרת טיסה מרבית של 55,000 רגל (16.8 ק"מ), יכולת להגיע לספרות עומס של עד +8g ועד -3g, יחס דחף למשקל של 0.96 עם דלק פנימי מלא, ו-1.2 עם חצי מכמות הדלק (כמו 16-F). בניגוד למטוסי אימון מקבילים אחרים בעולם שיכולים לשמש אך ורק לשלב האימון המתקדם, התעשייה האווירית של קוריאה מפתחת משפחה של מטוסי אימון מתקדמים, שיכולים לשמש גם בשלב קורס האימון המבצעי (קא"מ) וגם למשימות מבצעיות כמטוסי תקיפה קלים. הדגמים הנוספים פרט ל-T-50 הם: TA-50: דגם נושא חימוש למשימות אוויר-אוויר ואוויר-קרקע המותאם להפעלה בקורס אימון מתקדם (קא"מ), או כפי שהוא מוגדר בעולם – מוביל את החניך ליכולת הטסה של מטוס קרב מבצעי. יצויד במכ"ם בקרת-ירי רב-תכליתי. חימושו יכלול תותח פנימי בקוטר 20 מ"מ ומגוון טילים ופצצות. FA-50: דגם משופר המיועד לשמש כמטוס תקיפה קל. יצויד במכ"ם בקרת-אש מתוצרת חברת אלתא מערכות הישראלית (חברה-בת של התע"א), ובמערכת לוחמה אלקטרונית מתוצרת חברת אלישרא הישראלית. יוכל לשאת חימוש במשקל של עד 4,760 ק"ג על 7 נקודות תלייה חיצוניות, בכלל זה טילי אוויר-אוויר ואוויר-קרקע, פצצות מסוגים שונים וכוורות רקטות. תוכנית פיתוח מוצלחת תוכנית הפיתוח בקנה מידה מלא של ה-T-50 החלה בשנת 1997 והתבצעה בשיתוף פעולה עם לוקהיד מרטין. החברה האמריקנית הייתה קבלנית-המשנה העיקרית בפרוייקט עם אחריות על מערכת בקרת-הטיסה, האוויוניקה והכנף. הפיתוח הושלם בהצלחה בתוך 8 שנים בהוצאה כוללת של כ-2 מיליארד דולר. אב-הטיפוס הראשון המריא לטיסת בכורה באוגוסט 2002. בניסויי הטיסה השתתפו ארבעה מטוסים, שביצעו 1,411 גיחות ניסוי. המטוס הסדרתי הראשון נגלל ממפעל ההרכבה בדצמבר 2005. חוזה הייצור הראשון, שנחתם בדצמבר 2003, כלל 25 מטוסי T-50. חוזה ייצור שני שנחתם באוקטובר 2006 כלל 25 מטוסי T-50 ו-22 מטוסי TA-50. במארס 2008 זכתה התעשייה האווירית של קוריאה להזמנה של 10 מטוסי T-50B עבור הצוות האווירובטי של חיל האוויר הקוריאני – "הנשרים השחורים". תוכנית הפיתוח של ה-FA-50 הונעה בשנת 2009, והייצור הסדרתי יתחיל ב-2012. קיימת דרישה ל-60 מטוסים עבור חיל האוויר הקוריאני. כיום נמצאים בשירות חיל האוויר הקוריאני 58 מטוסי T-50, שצברו עד כה יותר מ-32,000 שעות טיסה. יותר מ-240 חניכים כבר סיימו קורס טיס על ה-T-50.
