הפעם בפינתנו, נעסוק בט"ו בשבט מהפן ההלכתי ומהפן הרעיוני. מה משמעותו של היום? יש מעשרות, תרומות, מה מפרישים ומתי? היכן המושג 'נטיעה' מוזכר? אך לפני הכל נתחיל, כדרכנו, בסיפור: שנה אחת בט"ו בשבט שהה בעל 'חידושי הרי"מ' אצל מורו ורבו – רבי מנחם מנדל מקוצק. אמר רבי מנחם מנדל לחידושי הרי"מ: אמור דבר תורה לכבוד היום. נענה חידושי הרי"מ, והתפלפל ארוכות בהלכות מצוות התלויות בארץ ובאילן. לאחר שסיים את דברי תורתו, נאנח רבי מנחם מנדל אנחה עמוקה ואמר לו: אם היינו זוכים להיות עכשיו בארץ ישראל, במקום לשמוע את דברי תורתך, היינו פשוט יושבים ואוכלים מפירותיה הקדושים. (ותודה לרב נתנאל יוסיפון מ'ט"וב הארץ' על הסיפור). בעניין ההלכתי והרעיוני, שוחחנו עם הרב יונה דברת, רב המושב 'מבוא חורון' שיסביר לנו על משמעותו של היום: "שתי קבוצות של מצוות בפירות האילן", פותח הרב דברת את דבריו, "תרומות ומעשרות, ערלה ונטע רבעי, שחיובם תלוי במספר שנים. תרומה מפרישים לכהן בכל השנים, וכן מעשר ראשון. מעשר שני חייבים בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית של שנות השמיטה, והוא נאכל בקדושה בירושלים. בשנים השלישית והשישית ניתן מעשר עני לעניים". ממשיך הרב ומסביר כי הפרי שייך לשנה זו או אחרת על פי תאריך בשלותו - לפני או אחרי ט"ו בשבט, "החיוב המשתנה משנה לשנה נקבע על פי שני פרטים: הראשון הוא הזמן - ט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילן ובו מתחלפת השנה. הדבר השני הוא שלב גידול הפרי - בזיתים ובענבים 1/3 מגודל הפרי הוא הקובע, בשאר פירות - בשעת חנטתם. פרי אילן שחנט או הביא 1/3 לפני ט"ו בשבט שייך לשנה הקודמת, ולאחר ט"ו בשבט שייך לשנה הבאה". "דבר מיוחד יש בפירות", מציין הרב דברת, "באותו עץ ובאותה שנה, יש פירות שחונטים לפני ט"ו בשבט וחלק מט"ו בשבט ואילך, כגון שסק ולימון". מה הוא ט"ו בשבט בפן הרעיוני? שאלנו את הרב דברת, "בט"ו בשבט נהגו לנטוע נטיעות. אמנם מבחינה הלכתית אין לזה משמעות, אך בודאי יש לזה משמעות ערכית". הרב דברת הדגיש והמשיך לציין שאפשר לראות שמושג הנטיעות מופיע בפסוקים בכל תחומי החיים, "נטיעות הם הבנים - 'אשר בנינו כנטיעים'. האומה - 'גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ', 'וכנה אשר נטעה ימינך', 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל'. שאיפה לארץ - 'תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך'. תורה - 'דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים', 'וחיי עולם נטע בתוכנו. הכניסה לארץ ישראל - 'כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'. חיי הרוח בגן עדן - 'ויטע ה' א-לוקים גן בעדן מקדם'. הגאולה - 'עוד תטעי כרמים בהרי שומרון', והעליונה ביותר העולם הרוחני השמימי - 'ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ'".
