בהמשך לפרסומים על התאבדות נער בן 16 בעקבות איומים בפייסבוק, קובע ד"ר תום גומפל, חוקר מומחה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, שעוסק במחקרים על תוקפנות וקורבנות ובריונות בקרב ילדים ונוער, כי "האנונימיות, המיידיות והסטאטוס החברתי שמספקות הרשתות החברתיות הופכות אותן לאידיאליות עבור ילדים ונערים שמעוניינים לשחרר רסנים". הוא מציע להתמודד קודם כל עם בעיית הבריונות בבתי הספר. "תופעת הבריונות ידועה, אותם ילדים שמפעילים כוח פיזי על הילדים החלשים. תופעה ידועה שילדים החל מגיל חמש, עסוקים במיקומם החברתי, וכדי להרים את הסטאטוס שלהם הם פוגעים בילדים אחרים". גומפל מציין כי הסטטיסטיקות מצביעות על כך שחמישה עשר אחוזים מהתלמידים מעורבים במעשי בריונות. "המחקרים בארץ נערכים כבר עשרים שנה, והנתונים הם די קבועים. 85 אחוז מהילדים לא מעורבים במעשי הבריונות והם רק צופים מהצד, ו-15 האחוזים הנותרים מתחלקים בין התוקפים והקרבנות. הקרבנות הטיפוסיים הם לא ילדים שמתקפלים או נסוגים מהילד החזק, אלא כאלה שמהווים איום חברתי על הילדים החזקים. הם לא מוכנים לקבל את המרות ולכן מנסים להוריד אותם עד עפר". ד"ר גומפל סבור שהתפקיד שלנו כהורים וכמחנכים הוא לדבר דווקא עם אותם 85 אחוזים שצופים מהצד ומתבוננים במעשי הבריונות. "אותם אלה שרואים את המעשים ולא מגיבים. הם צריכים להיכנס לתמונה. התפקיד שלהם צריך להיות הגנה על החלש. אני משוכנע שרבים ידעו על מעשי ההתעללות ברשת הפייסבוק ושתקו. גם במעשי ההתעללות הפיזיים בבתי הספר שהיו לאחרונה. אני משוכנע שרבים ידעו ושתקו ויש הרבה דרכים להתערב. אפשר לספר למבוגר, או ללחוץ על אותו בריון". הוא מצטער לדווח שמדינת ישראל נמצאת היום בפיסגת המדינות האלימות ביותר. "לצערי, בתי הספר, גם הדתיים, לא רוצים להתעסק עם התופעה כדי להגן על שמם הטוב. אבל אם לא מטפלים בתופעה היא רק הולכת וגדלה, וכיום האלימות בבתי הספר בישראל היא מהגבוהות בעולם. במדינות רבות גילו את התופעה והתמודדו איתה. חוקקו חוקים ועבדו בצורה ממוסדת, אצלנו חושבים שאם יתעלמו הבעיה תיעלם, אבל זה לא יקרה".
