60 שנה עברו, מיג' שבט תשי"א, היום בו התחילו בעבודות בעמק החולה במטרה לייבש את הביצה במקום. לא עברו הרבה שנים עד שחזרו בהם המומחים והוחלט להחזיר את המקום למצבו הראשוני. שוחחנו עם המשנה למדען הראשי ברשות הטבע והגנים, מר אליעזר פרנקנברג, על מנת להבין מדוע החלו ביבוש המקום ולמה, לאחר מעשה, הוחלט להציפו מחדש. "ייבוש החולה היה לשתי מטרות", מסביר פרנקנברג, "הראשונה לייצר קרקע נוספת לחקלאות והשניה לטפל במלריה שהיתה מחלה קשה באותו זמן". "הייבוש היה ציון דרך", מציין פרנקנברג, "כי הוא היה האירוע המכונן לשמירת הטבע בישראל. צעירים של אותו זמן, נאבקו לשמירה על משהו מהייחודיות של אותן ביצות וזה למעשה הטריגר שהביא להקמת החברה להגנת הטבע. התוצאה היתה שהקצו קטע שיועד לייבוש והפכוהו לקטע של שמירת הטבע במקום". "זה היה גם בית ספר, של איך משחזרים שטח כדי לחזור ולקיים את בתי הגידול החשובים. כשהוקמה רשות הטבע ורשות הגנים נעשו פעולות להכרזת אותו השטח לשמורת טבע, אך הפעולות לשימור לא כל כך הצליחו". לטענת פרנקנברג, יכלו לייבש את המקום בצורה טובה ולהועיל לאזור, אילו רק היו חושבים קצת יותר לפני התחלת הייבוש, "אם היו מייבשים בשכל, כלומר, גם מטפלים בשטח וגם שומרים על מגוון בתי הגידול שבו, כמובן שהיינו במצב טוב יותר, אלא שתכנון מפורט רב פנים, לא כל כך מקובל בארץ", מסכם פרנקנברג.
