יום לאחר ביקור יו"ר האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, בגוש עציון, וכיומיים לפני ט"ו בשבט, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם יו"ר המועצה האזורית גוש עציון, שאול גולדשטיין, הן על הביקור והן על עץ האלון המפורסם שהיה לסמלה של גוש עציון, מהעצים הבודדים ברחבי הארץ שקיבלו משמעות מיוחדת, משמעות סמלית. על העץ מספר גולדשטיין כי מדובר בעץ בן למעלה משבע מאות שנה שככל הנראה מסורת מוסלמית שהעניקה לו קדושה מיוחדת, גרמה לערביי הסביבה שלא לגדוע אותו ולהפוך אותו לפחמים לתנוריהם, כלשונו. "העץ הזה ראה הרבה התרחשויות בשנים הללו". לפני קום המדינה עמד העץ במרכז ארבעת הקיבוצים: כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק – חברי הקיבוץ הדתי ורבדים – קיבוץ השומר הצעיר. בכ"ט בנובמבר 1947 עם קבלת החלטת האו"ם על חלוקת הארץ נותר גוש עציון בלב האזור המיועד למדינה ערבית. הכביש לירושלים נחסם, שיירות נִלכדו באש האויב. בחודשים אפריל-מאי 1948, בפקודת הפיקוד העליון, חוסמים המגינים את דרך האויב לירושלים ומסייעים בהגנת העיר. בתגובה, תוקפים כוחות גדולים של הלגיון הערבי והכנופיות את גוש עציון. בימים ג' - ד' באייר, התחולל הקרב האחרון על גוש עציון. כפר עציון נפל בקרב. 4 נִיצולים נותרו מהכפר השדוד. למחרת, ה' באייר תש"ח, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. באותה שעה הלכו מגיני גוש עציון הנותרים בשבי האויב. 240 מתיישבים ולוחמים נפלו בקרבות עציון בתש"ח. בגוש עציון זוכרים את דבריו של דוד בן גוריון: "אם קיימת ירושלים עברית אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון". הגוש חרב, אך העץ לא נפגע ונותר כ"אלון בודד", מעבר לגבול הנראה לעין כשריד מגוש ישובים שחרב. במשך 19 שנה נהגו בני המשפחות השכולות ולוחמים לצפות אליו וכך הפך העץ לנקודת ציון למקומו של הגוש ולסמל של זיכרון ותקווה. "הרבה געגועים עברו בקו האלחוטי שעבר מהלבבות לעץ", אומר גולדשטיין. במלחמת ששת הימים - תשכ"ז, 1967 - שוחרר האזור ובני כפר עציון חידשו את קיבוץ כפר עציון. ליד העץ הוקם הישוב הקהילתי 'אלון שבות'. "חזרנו אל העץ והפכנו אותו שלא יהיה לבד. כעת יש במקום אמפיתיאטרון קטן שבו שומעים סיפורי מורשת. שי גם עמדה קולית לשמוע את ההיסטוריה של גוש עציון. סביב העץ הצבנו ארבע מצבות אבן לארבעת הישובים שחרבו", מוסיף גולדשטיין. כעת עומד העץ לפני שיקום משותף של אנשי גוש עציון ומשרד הביטחון "כדי שיחזיק מעמד עוד שבע מאות שנה לפחות". כאמור, גולדשטיין התייחס בדבריו גם לביקורה של חברת הכנסת לבני אתמול בישובי המועצה שלו. הוא מספר על היכרותו המוקדמת איתה. לבני ביקרה במוסדות חינוך בישובים וביקשה לקיים שם שיח בסוגיות הנוגעות ליהדותה של המדינה. "היא סבורה שדובר רבות על הדמוקרטיה של המדינה וכעת צריך לברר את הנושא היהודי של המדינה", מסביר גולדשטיין המציין כי היו ר"מים בישיבת הר עציון שקבעו באוזניה שמדובר בהפרדה מלאכותית, ונושא הדיון עבר, איך לא, לאפיק הפוליטי. בני שיחה הצעירים טענו באוזניה שהמהלך הפוליטי של עקירת ישובים נוספים יביא למציאות של מאה אלף פליטים בתוככי מדינת ישראל. "היא אמרה שהיא לא רוצה שיהיו פליטים ושעדיין לא הגענו לנקודה הזו", אומר גולדשטיין המציין כי לבני הקפידה לכנות את המהלך כ"עקירה" וביקשה שלא לכבס מילים ולהגדיר את הדברים במונחים קלים יותר. לשאלה האם בביקורים האחרונים של ראשי 'קדימה' בגושי הישובים אין לטעמו ניסיון לפלג בין תושבי הגושים לתושבי הישובים האחרים, אומר גולדשטיין כי עבורו אין כל הבדל בין יישובי הגושים ליישובי העומק שכן "זו האמת נקודה. כל ארץ ישראל שלנו מהים ועד הירדן. הכול שלנו באותה מידה". להערכתו אין מאחורי הביקורים מגמת פילוג ולו תוזמן לבני או בכירים אחרים במפלגתה ליישובי העומק, לא צפויה התנגדות מצידה לקיים ביקור שכזה.
