מטוסי ההרקולס J אמורים להיקלט בחיל האויר רק במהלך שנת 2012, אולם במערך התובלה כבר מקבלים החלטות בקשר לשמו העברי של המטוס. שמו המתוכנן של המטוס יהיה "שמשון". שם זה הוצג בפני הרמטכ"ל היוצא רא"ל גבי אשכנזי השבוע על ידי מח"א האלוף עידו נחושתן. מטוס ההרקולס J אמנם חולק את רובו של מראהו החיצוני עם ה"קרנף", שמו של ההרקולס הוותיק, אולם השיפורים במנועים ובאוויוניקה הם קפיצת מדרגה לעומת קודמו. העיקריים שבהם הם טווח גדול ב-40%, מהירות גבוהה ב-20%, וצוות טיסה מוקטן (שני טייסים ופקח העמסה, ללא נווט או מכונן). בשל היותו שיפור כ"כ מהותי, יזכה כאמור המטוס לשם חדש ושונה מהקרנף הותיק, בדומה לשמות שנתנו לשלושת דורות מערך ה-F-16 (נץ, ברק וסופה) ומערך ה-F-15 (בז ורעם). מטוסי ה'קרנף' משרתים בחיל-האוויר מאז אוקטובר 1971, עת הגיעו שני מטוסי ההרקולס הראשונים לארץ, מדגם C-130E. חיל-האוויר גילה עניין בהרקולס עוד בראשית שנות ה-60, כאשר הוכר הצורך במטוסי תובלה כבדים וארוכי-טווח - יותר מהסטרטוקרוזר, הדקוטה או הנורד, שכבר שירתו בחיל. אולם, רכישת המטוסים אז לא התאפשרה בגלל מיגבלות תקציב, וגם בשל התנגדות המימשל האמריקני לספק לישראל ציוד צבאי. בסוף שנות ה-60' נפתחו השערים בארה"ב לרכישת מטוסים צבאיים, ובאוקטובר 1971 הצטרפו לטייסת הסטרטוקרוזר שני מטוסי הרקולס חדשים. המטוסים קיבלו בארץ את שמם העברי - "קרנף". ב-14 באוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים, נחתו בנתב"ג 12 מטוסי הרקולס נוספים, כחלק מהרכבת האווירית האמריקאית. מיד לאחר הגעתם, נפתחה טייסת ההרקולס הראשונה, אליה צורפו גם שני המטוסים שכבר היו בארץ. במשך השנים שלאחר המלחמה, עברו המטוסים שיפוצים נרחבים. המנועים, שנתגלו כחלשים ולא אמינים, הוחלפו. האוויוניקה שופרה וקורות הכנפיים הוחלפו בחדשות יותר. גם תא-הטייס שופר, וכל המטוסים הועלו לרמה של דגם H, המתקדם יותר. במהלך מלחמת יום-הכיפורים ניצבה טייסת ההרקולס החדשה בפני בעייה חמורה של איוש המטוסים. מערך הכשרת הצוותים נבנה בהתאם לקצב הספקת המטוסים, ולפני המלחמה איש לא העלה בדעתו, שכבר באוקטובר 1973 תהיה בחיל-האוויר כמות כזו של מטוסי הרקולס. ולכן הכשיר חיל-האוויר, כבר במהלך המלחמה, צוותים נוספים. מטוסי ההרקולס הוטסו במהלך המלחמה כשהם צבועים עדיין בצבעי ההסוואה האמריקאיים המקוריים, וצברו כ-180 שעות טיסה. המטוסים השתתפו ברכבת האווירית לשדה-התעופה פאיד במצרים, ואחר-כך השתתפו ב"רכבת החופש", הרכבת האווירית שהחזירה את חיילי צה"ל מהגדה המערבית של תעלת סואץ. לאחר מלחמת יום-הכיפורים הזמין חיל-האוויר מטוסים נוספים מדגם C-130H , שנמסרו לישראל בין מאי 1974 לנובמבר 1976, וכללו גם מטוסים לתידלוק אווירי מדגם KC-130H . ב- 1976 ביצעה טייסת ההרקולס "הציפור הצהובה", את אחד המבצעים המורכבים ביותר שידע חיל האוויר וצה"ל - מבצע שנודע מאוחר יותר בכינויו מבצע "יונתן" לחילוץ בני הערובה החטופים מאנטבה שבאוגנדה. בתחילת 1976 קיבלה טייסת "הפילים", אז טייסת נורדים, מספר מטוסי הרקולס. עם יציאת מטוסי הנורד משירות, שינתה הטייסת את פניה ואת יכולתה המבצעית מהקצה אל הקצה. במהלך מלחמת לבנון, ביוני 1982, השתתפה טייסת "הפילים" יחד עם הטייסת-האחות בהטסת גייסות וציוד ובמשימות תידלוק אווירי. עם התקדמות הכוחות בתוך לבנון, נכבש מינחת "אנצר" הסמוך לביירות, שהיה במקורו כביש מורחב, ששימש את המחבלים כמינחת-דאונים. המינחת "הוסב" לטובת מטוסי ההרקולס, כשמהכפר הסמוך, מזרעת-אל-אנצר, יצאו מחבלים לפעילות עויינת. מטוסי ההרקולס נוצלו גם להטסת חיילים לחופשות בארץ. בתחילה משדה-התעופה של ביירות ולאחר-מכן משדה-התעופה של דאמור, ובכך צימצמו את סכנת הפגיעה בחיילים בדרכים היבשתיות. ביוני 1991 השתתפו הקרנפים במבצע שלמה. 24 מטוסי הרקולס ובואינג 707 של חיל-האוויר, בנוסף על תשעה מטוסי בואינג של אל-על ומטוס אתיופי אחד, המריאו בזה אחר זה ויצרו רכבת אווירית, שבסיומה הגיעו לארץ יותר מ-14,000 עולים.
