מאז המאה ה-18 לפחות, יש מסורת גדולה של כלכלנים ליברלים ובזכותם אנחנו מבינים טוב יותר את העולם שבו אנחנו חיים ואיך צריך לנהל אותו, ובעיקר, איך צריכים להשאיר אותו להתנהל לבד, ללא התערבות הרשויות. למרות עבודתם, אני נדהם כל פעם מחדש מזה שחוזרים פעם אחר פעם על אותם טיעונים, אף על פי שהם הופרכו כבר לפני מאה או מאתיים שנה, לפחות. מי שהיה אחראי יותר מכולם על הפשטת המושגים הכלכליים הבסיסיים והנגשתם לציבור היה הכלכלן הצרפתי פרדריק בסטיא (1801-1850 Frédéric Bastiat), אולי גדול גאוני התחום שבכל הזמנים. הגאונות של בסטיא התבטאה בהגיון הפשוט ובשכל הישר שלו, וכן בהבנתו העמוקה ופורצת הדרך של התהליכים הכלכליים. אבל מה שאיפשר לו להשאיר מורשת של ממש לדורות הבאים היה בעיקר ההומור והסרקזם שלו, שלא מצאו לדעתי אח ורע עד עצם היום הזה. דרך המשלים הפשוטים שלו, דוגמת, להבדיל, אדמו"רי החסידות, הוא נתן למעשה פתרונות לרוב התהיות הכלכליות של העולם המודרני. הפתרונות נשארו נכונים עד עצם היום הזה, משום שהם משקפים אמת כלכלית שלא משתנה ולא תשתנה לעולמים. המשל הכי מפורסם שלו נקרא "עתירת יצרני הנרות", שבו הוא מסביר בדרכו על הטפשות שבפרוטקציוניזם. במשל (שתורגם לעברית פה: www.kivunim.org.il/article.asp?id=191 ), יצרני הנרות מבקשים מבית הנבחרים לחוקק חוק שיורה לאזרחי צרפת להחשיך את כל החורים בביתם, כולל החלונות, שדרכם אור השמש נכנס לבית. למה? משום שהשמש פוגעת בעסקיהם ובכלכלה הלאומית! השמש מספקת אור חינם ולמעשה גורמת לאבטלה אצל עובדי תעשיית הנרות, משום שכמובן זקוקים לשרותים שלהם פחות ופחות בגלל אותה שמש. אילו היו מחשיכים את החלונות ואילולא "הצפת השוק המקומי" על ידי "המתחרה הלא הוגן" הזה, השמש, אזי היתה לעובדי תעשיית הנרות עבודה. הם היו יכולים להתפרנס בכבוד ולכן לצרוך, מה שהיה גורם לכך שכולם בסוף ייהנו מחסימת אור השמש. משל אחר הוא זה של "החלון השבור". במשל הזה, בסטיא מסביר למה אולי כדאי לשבור חלונות. הרי אחרי הכל צריך להחליף את החלון, מה שנותן עבודה לעובדי התעשייה הזו. לא כן? אז קדימה, לשבור את כל החלונות! העיקרון דומה למשל הקודם. ואכן נכון, יצרני תעשיית הנרות ניזוקים מעצם הקיום של אור השמש ועובדי תעשיית החלונות ניזוקים מאי-שבירת החלונות. זה מה ש"רואים". אבל את כל שאר ההשפעות לא רואים, למרות שהן קיימות. זה מה ש"לא רואים". למיטב ידיעתי, בסטיא היה הראשון שהשתמש במושג "הנראה והאינו נראה" בהקשר כלכלי. למעשה, החוק הזה קובע בפשטות שלפעולות שלנו יש תוצאות הנראות לעין וגם תוצאות אחרות שאינן נראות לעין אך בכל זאת קיימות ומשפיעות. בדוגמאות שהבאנו לעיל, אמנם נכון הדבר שעובדי אותן תעשיות ניזוקים, אך בזכות החיסכון באנרגיה שמאפשר השמש (בלי להתחשב כמובן בשאר הדברים החשובים שהשמש מביא), הציבור מרוויח, חוסך, וכל הענף הנחסך מוצא בסופו של דבר את דרכו לכלכלה, יוצר מקומות עבודה בעלי ערך אמיתי ותורם לרמת החיים שלנו. אותו דבר לגבי החלונות: הכסף שנחסך על ידי זה שלא מחליפים את החלונות מאפשר ליהנות גם מהחלונות וגם ממוצר אחר כלשהו שניתן לקנות אותו עם הכסף הנחסך. עכשיו אנחנו מבינים עד כמה הטענה הפרוטקציוניסטית בדבר "ההגנה על מקומות עבודה מקומיים" מופרכת מיסודה. בדוגמאות שנתתי בשבועות האחרונים, בתעשיית הטקסטיל ובתעשיית החלב בארץ, נכון הדבר שמקומות עבודה מסוימים זכו להגנה, אבל זה נעשה על חשבון הציבור, ששילם יותר כסף ממה שהוא היה צריך, כלומר שהציבור בזבז כסף. אילולא הבזבוזים האלו, הכסף היה מוצא את דרכו לדברים חשובים יותר והיה יכול לשמש לצריכה יעילה יותר עבור הציבור וכן היה יוצר מקומות עבודה אחרים ויעילים יותר. מה שהיה פה, בין השאר, זה שהחליפו מקומות עבודה טובים ואמיתיים על ידי מקומות עבודה פיקטיביים. למעשה, כל אחד מבין את זה לבד ומיישם את זה בחייו היום-יומיים. אף אחד לא היה זורק סתם חפץ כלשהו מתוך הנחה "שזה טוב לכלכלה". לזרוק סתם חפץ, מלבד איסור תורה של "בל תשחית", זה פשוט רע ובזבוז. זה ברור לכולם. אז מה גורם לאנשים לחשוב שלבזבז כסף ברמה הלאומית, זה טוב? למה ממשל בוש וממשל אובמה ועוד מדינות רבות עשו בשנים האחרונות "תוכניות חילוץ" לכלכלה הלאומית שלהן והזרימו כמות בלתי נתפסת של כסף, שכמובן היה צריך להילקח ממקום כלשהו? באמת התשובה נמצאת בתפיסה של הכלכלנים הקיינזיאנים, שמשום מה לא הפנימו את דברי בסטיא. בארץ ובעוד מספר מדינות לעומת זאת, למזלנו, לא עשו כלום, כדברי הממונה על השכר באוצר דאז. לא שפכנו כסף, לא נכנסנו לחובות, והנה, הנה, מצבנו טוב, ב"ה. בארה"ב, לעומת זאת, אחרי הטריליונים של דולרים שנשפכו לריק על ידי הממשל, יש להם אבטלה אמיתית של 16% ומצבם בכי רע, כמו מדינות רבות באירופה, שנמצאות על סף פשיטת רגל. וכל זה בגלל שלא רוצים להבין את דבריו הפשוטים מאוד של בסטיא. אז אנא, לקרוא, להבין ולהפנים.
