יו"ר האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, נשאה דברים במליאת הכנסת לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, וקבעה כי אל לה להנהגה בישראל להשוות בין מצבה של ישראל כיום למצב היהודים בתקופת השואה. זאת בהמשך ישיר לדבריו של ראש הממשלה נתניהו שקבע כי בעוד העולם מגנה את השואה ואת שהוביל אליה הוא מעלים עין מהאנטישמיות העכשווית ומהקריאות להשמדתה של ישראל. "כששר החוץ דאז והמשנה לרה"מ היום, סילבן שלום, יזם באו"ם את יום השואה הבינלאומי – זה היה קודם כל בשביל העבר, שהעולם יזכור את קורבנות הרשע, ובשביל העתיד – כדי שהעולם יפיק את הלקח. והאו"ם, הארגון שנוסד אחרי המלחמה ההיא תחת הסיסמה 'לעולם לא עוד' – הוא המקום בו ניתן וצריך לתרגם את הסיסמה להחלטות, להוריד את הסיסמה מהקיר ולהפוך אותה להחלטות עכשיו גם אם האיום נראה פחות משמעותי ורחוק", אמרה לבני והוסיפה: "יהודי העולם כמו גם אזרחי ישראל – אינם זקוקים לתזכורת. עבור רבים מאיתנו השואה מלווה אותנו יומיום – חיים שואה, חושבים שואה וחולמים שואה. קודם כל הניצולים – אלו ששרדו את הלא יתאור, השאיר מאחור חלק ממשפחתם, גופם ונשמתם. אלו הגיעו לישראל כמקום לחיים חדשים והיום חלקם חיים עוד ביענינו. לניצולים אני רוצה לומר היום – רבים מכם לא העזו להעלות על שפתותיהם את החוויה ההיא – גם לא למשפחה הקרובה ביותר- אנו זקוקים לתיאור האישי שלכם. אם תשתפו אותנו זה אולי גם יקל קצת אליכם אבל אנחנו זקוקים לסיפור שלכם כי הדרך לזכור עוברת קודם כל דרך סיפורו של היחיד". לבני פנתה לניצולי השואה ואמרה עוד: "לחלקכם מגיעה גם סליחה מאיתנו. על השנים האחרונות בהן הזדקנתם ומדינת ישראל לא נתנה לכם את אותה של ביטחון ורווחה שיאפשרו לכם את אותם חיים בכבוד שאנו חווים לכם. וסליחה גם על השנים הראשונות – בהן הגעתם לארץ ומצאתם אותה במאבק טרום המדינה ולאחר מכן מדינה בחיתוליה שעדיין נאבקת על קיומה – כאן פגשתם את הצבר, היצירה העברית שבגלל נסיבות קיומנו ומאבק הקיום נדרש להיות חזק ונחוש ומעט פחות רגיש. מדינה שהוסיפה למילה שואה את המילה גבורה והרגישה קצת אי נוחות עם דימוי הצאן המובל לטבח שהתנגש בדימוי הצבר הלוחם. והיו גם כאלה שנתנו לכם להרגיש כך. ואני אחזור ואומר לכם מעל כל במה – שגבורתכם היא בעצם הישרדותכם את התופת בכל מחיר, ואנחנו גאים בכל אחד ואחד מכם כפי שאנו גאים בכל אחד ואחת מהקורבנות שלא שרדו ולא הגיעו לחיות איתנו כאן". "ישראל הוקמה כבית לאומי לעם היהודי שחווה את החוויה הקשה הזו בגלות. ישראל הוקמה בזכות הקשר הלאומי ההיסטורי של העם לארצו, ארץ ישראל. השואה אינה הסיבה להקמתה של מדינת ישראל, כפי שהאיומים עלינו אינם סיבת קיומנו. ישראל אינה רק ארץ מקלט פיזי, היא צריכה להיות מקור הצמיחה החדש של העם המפיץ את הערכים היהודיים, ערכים עליהם גאוותינו, אותם נמשיך ונפיץ בעולם. וגם אם המבט החוצה על האזור בו אנו חיים אינו מעודד ולעיתים מחלום או מסיוט על שואה אנחנו קמים לא פעם למציאות מאוד קשה – ואנחנו רואים את האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער ואת הגל הדתי קיצוני מכחיש השואה ושוחר החורבן ניצב מולנו, מול כל אלה אנו חייבים להתייצב ביחד נחושים ובטוחים ובצידנו אותן אומות שחולקות איתנו אותם ערכים והבנה שהאיום הוא על התרבות והערכים של כולנו, שאנטישמיות אינה בעיה של היהודים אלא מעידה על החברה בה היא מרימה את ראשה המכוער. והחברה הזו וההנהגה הזו מבקשת גם את תרבותם וערכיהם". כאמור, לבני מצאה לנכון לערוך הבדלה ברורה בין מצב העם היהודי בימי השואה לימינו אלה: "דבר אחד אסור לנו לעשות גם ביום הזה – להשוות את מצבה של ישראל למצב העם היהודי בשואה. נכון שכולנו חיים, נושמים וחולמים שואה ומכאן שכל מנהיגות ישראלית שואלת את עצמה ובצדק האם אנחנו מזהים איום בזמן ואיך נפעל. אבל עלינו לדעת שדווקא בגלל שגם כל הורה בישראל חושב שואה כאשר הוא מסתכל על ילדיו וכל הורה חושב בליבו מה אני הייתי עושה לו הייתי שם בזמן – האם הייתי מציל את ילדי, האם הייתי עוזב בזמן. אסור לנו לתת להורים צעירים בישראל הרגשה דומה שישראל נמצאת במצב דומה מהטעם הפשוט והנכון – ישראל של היום אינה במצב של היהודים חסרי ההגנה הלאומית בגלות שהתמודדו כפרטים בודדים מול הרוע שראה בהם עם והשמיד אותם בגלל שהיו עם ותפקידנו כהנהגה גם ביום הזה לצקת ביטחון מוצדק בלב הציבור וביחד לזכור את השואה למען העבר ולמען העתיד".
