שירות הביטחון הכללי והמשטרה פיענחו את רצח התיירת כריסטין לוגן בהרי ירושלים בחודש דצמבר האחרון. אחד הרוצחים מואשם גם ברצח הישראלית נטע בלאט-שורק, שגופתה נמצאה ליד בית שמש. גורמים בשב"כ מגלים את הסיפור המלא של הרצח והפיענוח. בי"א בטבת השנה, 18 בדצמבר 2010 בוצע פיגוע דקירה באזור המושב מטע, בו נרצחה התיירת קריסטין לוקן, אזרחית ארה"ב, ונפצעה קשה קיי וילסון, אזרחית ישראלית, תושבת גבעת זאב. שירות הביטחון הכללי החל לחקור את פיגוע הדקירה, אחרי שהפצועה קי וילסון בתחקורה התעקשה כי כוונת התוקפים הייתה רצח ולא שוד. כעבור 3 ימים, בי"ד בטבת, 21 דצמבר, במבצע משותף של שירות הביטחון הכללי, צה"ל והמשטרה, נעצרו שני המחבלים שביצעו את הרצח. הראשון - כיפאח רנימאת, בן 34, תושב הכפר צוריף ממערב לגוש-עציון, בעל עבר ארוך של מעורבות בפעילות פלילית. הוא לא השתייך לאיזשהו אירגון טרור מוכר, ולא היה לגביו שום מידע ממשי אודות קשריו לפעילות ביטחונית. עם זאת הוא היה מבוקש בידי המשטרה במשך תקופה ארוכה על מעשים פליליים. המחבל השני הוא איאד פטאפטה, בן 33, תושב הכפר תרקומיא מצפון מערב לחברון. גם הוא לא השתייך לשום ארגון טרור, אולם היה מוכר למשטרה והיה מוכר בקשריו הפליליים לכיפאח רנימאת. השניים הודו בחקירתם בשב"כ בביצוע הפיגוע ואף ביצעו שחזור מלא. חקירת השב"כ חשפה שכיפאח רנימאת ביצע רצח נוסף עם מחבל אחר, אברהים רנימאת. השניים רצחו גם את האזרחית הישראלית נטע בלאט, אשר גופתה נמצאה באזור בית ג'מאל בפברואר 2010. השניים הודו גם בביצוע פיגועי דקירה וירי נוספים, וכן בשורה ארוכה של פעילות במישור הפלילי, בכלל זה גניבות רכוש ומעשי שוד בעמק ישראל. שני המחבלים לא השתייכו לאירגוני טרור מוכרים. מחקירת החשודים עולה כי מדובר בפושעים קרי מזג, אשר פעלו במישור הפלילי לצד המישור הלאומני, עם כוונות ברורות לרצח. בכיר בשב"כ מגלה כי מחקירתם עלה שהשניים יצאו באותו יום "לרצוח יהודים" – בשל היותם יהודים. כיפאח רנימאת טען כי החליט על כך לאחר מותו של מחמוד אל מבחוח בינואר 2010. המחבלים ביצעו וידוא הריגה בחקירתם התברר כי השניים נהגו להסתנן לישראל לעיתים קרובות בשנים האחרונות, בעיקר לאיזור בית שמש והסביבה, בעיקר לצורך ביצוע מעשי שוד וגניבה. השניים ציינו כי הצליחו לעבור בקלות מאיזור גוש-עציון לישראל עשרות פעמים, בגלל שבמקום הזה אין גדר הפרדה. הם נהגו להסתובב בשטח, לישון בשטח, לבצע גניבות רכוש ומעשי שוד, ולהמתין לשעת כושר לביצוע רצח. ביום חמישי, 16 בדצמבר 2010, הגיעו השניים לשטח ישראל למשך יומיים. השניים הגיעו ליער במטרה לרצוח יהודי. הם נטלו איתם סכינים לביצוע הרצח. "אלו היו סכינים משוננים ארוכים שנועדו לטבוח בהמות. לא כאלו שבמקרה נמצאו אצלם" – אומר בכיר בשב"כ. בעבר סחרו באקדחים, אבל ביום הרצח לא נמצאו אצלם כלי נשק אלו. הם מכרו את כל האקדחים שהיו ברשותם. באותו יום הגיעו לכביש המחבר את נתיב הל"ה לצור הדסה. באיזור טיילו מדריכת הטיולים קיי וילסון עם התיירת כריסטין לוגן, שהגיע ארצה רק יומיים קודם. השתיים היו ביקב בבר-גיורא, קנו בקבוקים ויצאו לפיקניק. מדובר באיזור מטוייל מאד - במיוחד בימי שבת. בשלב מסויים עלו שתי הבחורות לנוח בתצפית, לעשן סיגריה. כשראו המחבלים את הנשים מרחוק, מספר בכיר בשב"כ, חשבו שהם גברים. אבל גם כשראו שזה נשים הם לא נסוגו. ברגע זה זיהתה קיי וילסון שני ערבים מתקרבים אליה. חשדה התעורר והיא אמרה לכריסטין: 'משהו לא נראה לי'. בכיסה היה אולר, שהיה איתה בכל טיול. היא הכניסה את היד לכיס. אחד המחבלים ביקש מקיי מים. קיי, שחשדה בהם, ענתה: 'אין לי מים, הלוואי שהיה לי'. הנשים ניסו לנתק מגע. הן החלו לנוע בשביל כשהבחורים רצים אחריהם. התפתח סוג של מאבק. קיי זיהתה את איאד פטאפטה כשהוא נושא סכין. היא שלפה את האולר ודקרה אותו ביד ימינו. כאן התפתח דין ודברים בין המחבלים לנשים. קיי וילסון, שומרת על קור רוח, הבינה שהערבים רוצים לרצוח יהודים ואמרה להם בעברית שהן לא יהודיות. אלא שאחד המחבלים הצביע על דיסקית שנשאה כמדריכת תיירים עם שמה, ועל שרשרת שענדה ועליה ציור של מגן דוד. "שו הדא?" שאל אותה. אח"כ הוריד לה את השרשרת ב"ג'נטלמניות" ולקח אותה. קיי וילסון, עדיין שומרת על קור רוח, אמרה לכריסטין: "תביימי התקפת אפילפסיה". ואז אמרה לתוקפים: "יש לה תרופות ברכב. עוד מעט היא תצעק כשהיא תהיה בהתקפה". המחבלים השתלטו על הנשים, הורידו את שרוכי הנעליים שלהן, קרעו חלק ממעיל הפליז, כשאיאד פטאפטה קושר להן את הפה והעיניים בקרעי הפליז. הם הושיבו את קיי וכריסטין גב אל גב, והחלו לדקור אותן למוות. בחקירתה סיפרה קיי וילסון ששמעה את כריסטין לוגן צועקת HELP, HELP, ואח"כ NO NO NO. איאד תקף את קיי, כיפאח את כריסטין. בשלב מסויים הציעה קיי וילסון למחבלים את מפתחות הרכב שלה, ואפילו אמרה להם את הקוד של האימובלייזר, בתקוה שהמחבלים יתרצו ויעזבו אותן. אלא שהמחבלים באו לרצוח ודבקו במשימתם. הם שמו בתיק את הפלאפון והמפתחות, כדי למנוע טביעות אצבע. את הפלאפון שברו, פלאפון יקר ערך. את הכסף זרקו. הם לא לקחו את מפתחות הרכב. "מכאן ברור שזה לא היה שוד אלא מעשה טרור" – אומרים בכירים בשב"כ. קיי וילסון שמעה את המחבלים מתרחקים, ואת כריסטין גונחת. היא שומעת אותם חוזרים והבינה שהם באים לבצע וידוא הריגה. הם רצחו את כריסטין לוגן ודקרו גם את קיי וילסון בבית החזה מעל הלב. וילסון, שהבינה שאם תעמיד פני מתה יעזבו אותה המחבלים, לא הוציאה אנחה מהפה גם כשנדקרה. בזכות זאת ניצלו חייה. השניים היו משוכנעים שהרגו אותה וברחו. קיי וילסון הצליחה ללכת מרחק של 400 מטר בשטח קשה, כשהיא יחפה, ידיה קשורות, עם פליז על הפנים, עד שהגיע למשפחה שנפשה ביער. "כאן התגלתה הגבורה של קיי וילסון" – מגלים גורמים בשב"כ – "בחקירתה סיפרה: 'אני מנסה לקום, קשה לי, אין לי ידיים להתאזן. עשיתי סוויץ'. חשבתי על דברים טובים כדי לחזק את עצמי'. רק כשהגיעה למשפחה שנפשה ביער, התמוטטה". כתמי הדם הוכיחו בבירור: אלו הרוצחים בינתיים, שני המחבלים ברחו לצוריף. בדרך השליכו אל תוך הסבך את חפצי המטיילות שלקחו וכן את הסכינים עימם דקרו אותן. במסגרת שחזור הפיגוע, הצביעו הנחקרים במדויק על מקום המצאות הסכינים. "אם הם לא היו מצביעים על מקום הזריקה, לא היינו מוצאים אותן". קיי וילסון סיפרה שחברתה נדקרה גם היא. במשך כל הלילה נערכו חיפושים אחרי כריסטין לוגן. גופתה נמצאה רק בבוקר. המידע שמסרה קיי וילסון בחקירתה, וכתמי הדם של איאד פטאפטה שנמצאו הן בזירת הרצח והן על שרוכי הנעליים בהן נקשרו הנשים, הוביל את השב"כ בתוך שלושה ימים למצוא את החשודים, באיזשהו מקום בשטח, מחוץ לבית. החוקרים מצאו כתמי דם על שרוכי הנעליים של הבנות. בהצלבה שבוצעה בין דגימות ה-DNA של השניים לבין ממצאי הפיגוע ונמצאה התאמה מלאה לדגימת DNA של פטאפטה. חקירתם גילתה שהיו מעורבים במקרה רצח נוסף, ובנסיונות רצח נוספים. כיפאח רנימאת, הודה בחקירתו בביצוע הרצח של נטע בלאט ז"ל ב-24 באוקטובר 2010, סמוך למנזר בית ג'מאל. כיפאח הודה כי ביצע את הרצח עם פעיל נוסף, אברהים רנימאת. לאחר שהסתננו לשטח ישראל זיהו דמות בסמוך למנזר בית ג'מאל. השניים חשבו כי מדובר ביהודי, כשהתקרבו גילו כי מדובר באשה והחליטו, בהחלטה של רגע, לרצוח אותה. הם דקרו את נטע בלאט בקור רוח ובאכזריות ולאחר מכן חנקו אותה באמצעות חבל שמצאו בזירה. בעקבות הודאתו של כיפאח, נעצר אברהים רנימאת, אשר היה גם הוא מוכר למשטרה על רקע פעילותו הפלילית בעבר. איברהים הודה בחקירתו בשב"כ בביצוע הרצח. בחקירתו הודה בביצוע פיגוע דקירה נוסף בבית שמש, ב-20 בפברואר 2010, בו נפצעו בני זוג אתיופים באורח קשה, בהם נתקל כשהגיע לפאתים המערביים של בית שמש. כיפאח לא ידע לומר מה היו תוצאות הפיגוע מאחר שברח מיד לאחר מכן חזרה לצוריף. בנוסף הודה כיפאח בביצוע שני פיגועי ירי באזור מחסום ג'בעה באזור גוש-עציון במהלך החודשים ינואר–פברואר 2010. הירי הראשון מאקדח היה לעבר רכב בנסיעה, כעבור שבוע ביצע ירי נוסף לעבר ג'יפ סיור במחסום. בשני האירועים לא היו נפגעים. במסגרת חקירותיהם, הודו החשודים בשורה ארוכה של פעילות פלילית, בהם גניבת כלי רכב, גניבת רכוש, בכלל זה אקדחים. תקיפת מטיילים. פריצות רבות לבתים ולמפעלים. שוד של ציוד חקלאי. "הפרשייה ממחישה את הזליגה והקשר הקיים בין שוהים בלתי חוקיים, פעילות פלילית וטרור" – אומר גורם בשב"כ - "מחקירותיהם הצטיירו החשודים כפושעים אלימים וקרי רוח, אשר לא הפגינו היסוס לרצוח וגם לא הביעו חרטה בדיעבד".
