אספקטים רבים לפרשת האלוף גלנט ומינויו המבוטל לרמטכ"לות, ולצד האספקטים הצבאיים צפות ועולות סוגיות של יחסי משפט ומדינה. ד"ר שוקי שגב מרצה בכיר למשפט חוקתי במכללה האקדמית נתניה, תוקף ביומן ערוץ 7 את התנהלות מערכת המשפט בישראל, התנהלות אותה הוא מגדיר כ"אוליגרכיה משפטית המשחיתה את הדמוקרטיה". לטעמו האופן בו מתנהל המשטר בישראל כשהוא כפוף לחוקי ה"הכול בגי"ץ" אותם הנחיל נשיא העליון בעבר השופט ברק, הוא אופן המעקר את אושיות הדמוקרטיה ומציב את המערכת הציבורית כולה תחת שלטון של מי שמעולם לא נבחר לכך. ד"ר שגב קובע כי התנהלות זו מעקרת מתוכנו את כל ההליך הדמוקרטי. זאת כאשר כל החלטה מוסרית, פוליטית וחברתית בעלת חשיבות מתקבלת באופן ישיר או בעקיפין על ידי משפטנים – שופטי בג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, היועץ המשפטי של הכנסת ושאר "משפטנים בכירים". הוא אף מאפיין את חבורת המשפטנים המושלים בכיפה וקובע כי לקבוצה זו מספר מכנים משותפים: היותם בוגרי הפקולטות למשפטים בישראל; נטייה שמאלה במפה הפוליטית, נטייה שגם אם אינה מובעת בפומבי ניתן לזהותה בקלות תוך קריאת פסקי הכרעותיהם בדין; בעלי מעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה; בני חמישים ומעלה ועוד. לזאת מוסיף שגב וקובע כי המאפיין הבולט של קבוצה זו הוא היותם גוף שלא נבחר על ידי הציבור, ואינה נדרשת לתת דין וחשבון לציבור על הכרעותיהם. שגב מזכיר בדבריו ביטויי השתאות של בכירי המשפטנים בעולם מהאופן הטוטאלי בו מתנהלת המערכת הציבורית בישראל, כאשר כל סוגיה צריכה לעבור דרך המסננת של שופטי בית המשפט. גישה זו כונתה בידי השופט האמריקאי המוערך ריצ'ארד פוזנר כ"שודדי ים", ונשיא העליון בעבר ברק כונה על ידו כשודד ים. "ישראל מקיימת שלטון ייחודי בעולם. אין אח ורע למה שקורה בישראל", אומר ד"ר שגב. לטעמו מערכת המשפט חייבת ליצור לעצמה סייגים ועל פיהם ישנם תחומים שאל לה לשפוט ולדון בהם, וישנם שאין להם זכות לטעון טענה משפטית בפניהם. דוגמה בולטת לכך היא סוגיות צבאיות כדוגמת פרשת גלנט. הוא מזכיר שגלנט לא נמצא דובר שקר ולא הופעל נגדו כל הליך פלילי. במצב שכזה, סבור שגב, על מערת המשפט להדיר עצמה מלדון בנושא, אלא אם תועלה סוגיה פלילית ברורה. "היועץ המשפט היה צריך להגן על המינוי וראש הממשלה היה צריך לומר שזה המינוי שלו ולכן הוא יתרחש. הפוליטיקאים צריכים שלא לבטל את עצמם מפני המשפטנים". לטעמו במידה ומערכת המשפט לא תדע לסייג את פעילותה ותמשיך לכופף את העם בפניה, יתרחש אחד משני התסריטים שעליהם דיבר הפילוסוף מרטין בובר – או שהענף יישבר או שהוא ישתחרר בעוצמה.
