כולנו רגילים שבחיי היום יום אנשים מבזבזים זמן וכסף על דברים מטופשים. למשל על עישון, איסוף בולים, שיטות הרזייה ועוד. כולם בעצם מבינים, שהם מתעסקים בשיטין וגם מפעם לפעם משתדלים להפסיק הרגלים מגונים אלו (מספרים שהכי קשה זה להפסיק לאסוף בולים) אבל להפסיק בעיסוק עקר - זה עסק ממכר כשלעצמו. רשת עם תועלת בואו ניקח את שרותי הרשת הפופולאריים, בהם מחצית מן האנושות הבוגרת מעבירה לפחות מחצית מזמן העבודה - האם אנחנו יכולים לקרוא לפחות לאחד מהם חסר תועלת לחלוטין? כתיבת בלוגים מקימה לתחייה סופרים בפוטנציה, שאת יצירתם המרגשת ייקראו לא רק אבא, אימא והחתולה מיצי, אלא עוד עשרים ושלושים גולשים. הרשתות החברתיות יכולות לסייע במציאת חברים ותיקים ולברר הרבה פרטים על מכרים חדשים. שרותי היכרויות חוסכים ליושבי המשרדים את החסר בשיח עם בני המין השני ולפעמים, אף מסייעים להקמת אם לא משפחה אז לפחות זוגיות רבת הבטחות. באתרים לפי נושאים תמיד אפשר למצוא חברים בעלי אותה דעה על נושא מסויים ולמצוא תשובה על שאלה שמדאיגה אותך. ולבסוף תוכנות תקשורת (שעימן עד היום נלחמים מרבית המעסיקים) מקצרים רבות את ההתקשרות עם האדם הרצוי, ומאפשרים אף למצוא פתרון לבעיות בעבודה. כמובן אם מפריזים בכל אלו יתר על המידה, ישנם דברים מהותיים באמת שיהיו הראשונים להפגע – כמו העבודה או החיים האישיים. לחילופין אפשר להגיד שגם מזלג הוא מפגע בטיחותי אם מתשמשים בו בצורה לא נכונה. כאשר כתיבת 140 תווים היא נחלת עשרות פריקים עוד אפשר לחיות עם זה, כאשר "ציוץ" הופך לנחלת מיליונים אי אפשר להתכחש לעובדה שהעולם מכור. הכוונה לתופעת המיקרובלוגינג והטוויטר. בדיחה פרטית של אחד - שימוש של מיליונים קוראי האתר בטח שמעו על שירות שהוצא בשנת 2006 על ידי ג'ק דורסי האמריקאי שיום אחד החליט לייצר הכלאה בין בלוג להודעת SMS. ג'ק דורסי ממציא הטוויטר 3DNEWS החוקיות פשוטה: כל הודעה לא תעלה על 140 תווים. בתוך חשבונות מצייצים אפשר למצוא לא רק אזרחים משועממים אלא גם גורמים רשמיים כמו נשיא אמריקאי או השחקן אשטון קוצ'ר (שנחשב לאחד השיאנים של אנשים העוקבים עם קרוב לשישה מיליון עוקבים). אנשי שלטון, ידוענים, קריאה למהפכות במדינות ערב, כל זה נפלא אם להתייחס לטוויטר כתופעה חולפת. אם להתבונן בשירות בעין יותר רצינית, חוסר המשמעות בשירות הזה בולטת לכל כיוון. נבחן את השירות – הרי הודעות מסרון SMS הן אורחות מן המאה הקודמת שבאו בעקבות מגבלות חומרה מחמירות במכשירי טלפון מלפני כמעט שלושים שנה. רובינו אפילו לא שמנו לב, אך מרבית מכשירים סלולריים של היום למדו לאחד מספר הודעות ולא מוגבלים ב- 140 תווים בהודעה. סוגים של טיפשות בהתכתבות החזקתי עצמי במשך זמן רב מחוץ לתמונת הציוץ, אבל החלטתי לנסות את השירות על עצמי בכדי לנסח תשובה לשאלה – מי בכלל צריך טוויטר? הצלחתי לחלק את כל ההתכתבות בטוויטר לחמישה סוגי הודעות שונים: הראשון – " אני אוכל, משמע אני קיים", הודעות הכוללות מידע על מעשי הכותב, מזונו, סביבתו. לעיתים כל הדברים שתוארו נדחסות לתוך ידיעה אחת – אני, יושב בגינה, שותה מיץ ומעלי ענני גשם, ממש מידע יוקרתי ומעניין את הסביבה. השני – "גאוגרפי", המיידע את הסובבים היכן נמצא כותב הידיעה. בטח כל עוקבי הכותב היו צריכים לדעת שהוא בדרך לדודה מאשדוד או הצליח סוף סוף לגרד כסף לנסיעה לרודוס. שלישי – הודעת שאלה, אם אין לך מיליון עוקבים - הסיכוי שתיתקל במומחה שיענה לך במפורט בטוויטר קלוש למדי. חוץ מזה, תנסה להכניס תשובה מנומקת ב140 תווי הודעה. רביעי – הודעת התנפלות, הפכה לאחרונה לנפוצה בין אנשי מדיה ותקשורת, בכל פעם נבחר טרנד שהופך למושא השנאה של משתמשי טוויטר. חמישי – הודעת אימרת שפר נדושה. משום מה נחשב בין משתמשי הרשתות החברתיות כטעם טוב להעתיק איזשהו משפט ידוע או פתגם. אין צורך להזכיר שכאשר חוזרים על דברי חכמים בלי להבינם, לא הופכים לחכמים, אלא ההיפך הוא הנכון. לעיתים נדמה כי אנשים נרשמים לטוויטר כדי להראות צעירים ומודרניים ולא מפסידנים בהשוואה לקולגות או מכרים שכבר נרשמו. לאחר "ציוץ" אחד או שניים מרבית העוקבים בכלל שוכחים את המנוי שלהם (זה לא סוד שמתוך כמעט 200 מיליוני מנויים, רק כמחצית מהם "חיים"). אז למה לנו לבזבז את הזמן בטוויטר?
