רבה של תקוע, הרב מנחם חי שלום פרומן, שחלה לאחרונה במחלה קשה, מספר לערוץ 7, על התקופה הלא פשוטה, ועל ההחלטה להוסיף את המילים חי שלום לשמו. "החליטו להספיד אותי כבר בחיי, וערכו שני אירועים לכבודי. אחד בגוש עציון, והשני באולם צוותא בת"א ביום שישי האחרון. באירוע הראשון נכחו אנשי ימין, ובאירוע השני אנשי שמאל ואפילו ערבים. חשבתי שזה בדיוק הזמן הנכון לקרב בין כל חלקי העם". הרב פרומן מספר בהתרגשות על האירוע שהתקיים לכבודו באולם צוותא. "אני הרי מאוד קשור לרבי נחמן מברסלב, וכידוע רבי נחמן אמר שאין דבר יותר גדול מאשר לקרב את הימין לשמאל ולכן מוחאים כפיים. אנחנו צריכים למחות כפיים לקב"ה ולקרב את השמאל לימין ולעשות שלום. בשני האירועים, גם בגוש עציון וגם בצוותא, האולמות היו מלאים. כשדיברתי בפני הקהל בצוותא, שהיו כאמור ברובם אנשי שמאל, הסברתי להם את הרעיון של רבי נחמן שצריך לקרב את השמאל לימין. אז עמדנו ומחאנו כפיים כולנו, ואמרנו שלום, שלום". הוא מספר שהוספת השם, בעקבות המחלה, הייתה גם סוג של הגשמת חלום, "שם באולם צוותא הגשמתי חלום מסוים, אני הרי שייך לדור של בן גוריון, שבזמנו אמר שיש חובה על כל אדם שעובד בשרות המדינה לעברת את שמו ולכן בן גוריון שינה את שמו מגרין לבן גוריון. אני חשבתי במשך שנים לעברת את השם פרומן, אבל בגלל שהפרומנים, כמעט כולם למעט אבא שלי ובת דודה אחת, כולם הושמדו על ידי הצורר, אז לא רציתי למחוק את השם פרומן. אבל עכשיו בגלל הסיטואציה שלי נהוג להוסיף את השם חיים, אז מעכשיו שם משפחתי הוא פרומן חי שלום, פרומן אגב בגימטרייה זה שלום". הרב פרומן מספר שלמרות שהציעו לו לעבור טיפולים בחו"ל הוא מעדיף להישאר בארץ. "אני לא רוצה לעזוב את הארץ, הציעו לי לנסוע להונג קונג. אבל דווקא בזמן הזה אני צריך לנשום את אוירה דארץ ישראל. מי שמכיר אותי יודע שתמיד בדרשה שלי בבית כנסת אחרי תפילת שבת, אני חולץ את הנעליים כדי לקבל אנרגיה מאדמת ארץ ישראל כדי שהדרשה שתצא מפי תהיה באמת לשם שמיים". לדבריו החזון שימשיך ללוות אותו עד יומו האחרון זה לקרב בין כל חלקי העם. "לדעתי זה צורך השעה. לכן באנו בזמנו לתקוע, ליישוב של דתיים וחילונים, לקרב בין ימין לשמאל. אני חושב שזה צורך תרבותי עצום. יישוב מעורב עם שכנים שונים וכולם לומדים ביחד, דתיים וחילונים. אני בעצמי ניסיתי לשכנע חברים שלי לבוא לתקוע. אמרתי להם שאם הם יבואו לתקוע הם יוכלו לחנך את הילדים שלהם יחד עם חילונים וחינוך משותף של דתיים וחילונים הוא טוב יותר לתלמידים הדתיים, כי זה עושה את הדת חופשית, ואני רואה בכך יתרון. כשאני יושב בסלון מול תמונתו של הרב קוק, אני נזכר במשנתו של הרב. אנחנו צריכים להיות עם חופשי בארצנו. והשם שאני קורא לארץ ברגעים האינטימיים זה ארץ החופש. הרב קוק ראה את הארץ כמצע לתורה חדשה תורה חופשית". הוא אינו רואה סתירה בין הדת, לחופש. "צריך לקרב את החובה לזכות, נכון שבקריאת שמע אנחנו אומרים לקבל עול מלכות וזה עול, אבל גם כתוב ונותנים באהבה רשות זה לזה. אמנם כל אחד מנסה להפיץ את הערכים שלו ולהעמיס על השני עול, גם אני מפיץ את העול לאחר, אבל אנחנו נותנים רשות זה לזה, להיות עם חופשי בארצנו, וזו בשבילי המשמעות של החזרה לארץ ישראל, מהגלות לארץ החופש. וזה מה שצריך לומר לכל הצדדים שאף אחד לא יכפה על השני. אני אומר את זה גם לאנשי השמאל. שלום צומח מתוך החיים, זה לא שלום אידאולוגי או שלום דורסני שקורא לפנות אנשים מבתיהם, אלא שלום שצומח מאדמת ארץ ישראל. ההתנחלויות הן האצבעות של היד שמושטת לשלום".
