בראיון לעיתון 'בשבע' המתפרסם היום מתייחס המשנה לראש הממשלה, השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון, למספר סוגיות שעל סדר היום הישראלי – הדו"ח על חיסול שחאדה, מוסר ומלחמה, ההקפאה הנמשכת ביו"ש ואף מבהיר איך מסתדרות אזהרותיו ממדינה פלשתינית עם נאום בר אילן של נתניהו והחתירה למו"מ עם אבו מאזן. בין השאר הוא גם מותח ביקורת על המניעים הזרים שהשתרבבו למינוי הרמטכ"ל והובילו לפרשת גלנט. השבוע פורסם דו"ח שטרסברג-כהן לבחינת חוקיות חיסול שחאדה. אתה היית הרמטכ"ל באותם ימים. הדו"ח אמנם קבע שלא הייתה כל עברה פלילית אבל גם שהאירוע היה בלתי מידתי והיו כשלים מודיעיניים. המשמעות היא אמירה ערכית מוסרית שלפיה אם הייתם יודעים על נוכחותם של האזרחים לא היה צריך להוציא את הפעולה לפועל. איך אתה מקבל את האמירה הזו? "זו שאלה מורכבת. לפני הפעולה קבענו כללים ולפיהם במידה והוא יהיה עם אשתו נבצע את הפעולה. בנוסף היה איתו פעיל חמאס נוסף, כך שמבחינתנו זה בוודאי היה לגיטימי. לא התכוונו לפגוע באותם 13 ילדים שנפגעו בבית הסמוך שעל פי המודיעין שהיה בידינו היה אמור להיות ריק בשעות הלילה. יש כאן שאלה מוסרית של 'המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים'. זו שאלה לגיטימית שצריכה להיות פתוחה לדיון ציבורי. אצל האמריקאים אמות המידה הן שהיחס המותר לחיסול מחבל הוא גם פגיעה בשלושים לא מעורבים במהלך הפעולה... הדברים מתחדדים במציאות שבה האויב מסתתר בין אזרחים ופוגע באזרחינו". כשהאויב קורא את מסקנות הדו"ח הזה הוא מגיע למסקנה שמחבל עם תינוק על הכתף יהיה מוגן? "לא. במלחמת לבנון השנייה למשל, הותקפו משגרי טילים שנורו מבתי משפחה והוצאו מכלל פעולה בפעולה מוצלחת שארכה כארבעים דקות. הפעולה הזו נתנה מסר ברור שמי שישן בלילה עם טילי חיזבאללה יתעורר בבוקר עם טיל שלנו... " איך אנחנו צריכים להבין את המילים 'הפעולה הייתה בלתי מידתית אך נלמדו הלקחים'? מה שינינו בהתנהגותנו בעקבות האירוע? איזה לקח נלמד? "לא שינינו דבר. לא מדובר בלקח שמשמעו שינוי מוסרי ערכי, אלא בלקח מודיעיני. הודינו בכך שלא התכוונו לנזק הסביבתי שנגרם. הופקו לקחים וכעת נאסף יותר מודיעין. אם יש אפשרות לבצע את הסיכול מחר עם פחות נפגעים נעדיף זאת". תשע שנים חלפו מאז האירוע. יש ערך לדו"ח מטהר שכזה שמגיע באיחור גדול כל כך? "לא היה צריך בכלל דו"ח כזה. הדו"ח הזה הוא תוצאה של רדיפה של 'יש גבול' שעתרו לבג"ץ שהנחה שליתר ביטחון תוקם הועדה, אבל כל המהלך הזה היה מיותר. הדו"ח מצא שתחקירי צה"ל היו אמינים. סוגיה נוספת. ההתיישבות ביהודה ושומרון. האם סביר בעיניך שסמכות אישורי הבניה בידי שר הביטחון? הרי מדובר באדם פוליטי שלעיתים, כמו במקרה ברק, האינטרס הפוליטי שלו הוא למנוע בנייה. אין כאן ניגוד אינטרסים? "זה לא סוד שאני לא שבע רצון ממדיניות האכיפה ביו"ש. כשומר חוק אני סבור שיש לשמור על החוק מול בניה לא חוקית יהודית או ערבית. לגבי זכותנו לבנות ולחיות ביו"ש התבטאתי לא פעם, אינני שבע רצון מהיישום, והבעתי זאת בהזדמנויות שונות". ומה באשר לעצם תפקודו של שר הביטחון? "שאלות כאלה לא צריך להפנות אלי. אמרתי שאינני שבע רצון מהמדיניות ובהתאם לזה אני פועל בשנתיים האחרונות". תשובה דומה אקבל גם כשאשאל מתי תסתיים בפועל הקפאת הבנייה? הרי בפועל שום מכרז לא יוצא. "ראשית, יש בניה במקומות שאין בהם מכרזים, ואני מקווה שבמהרה נראה בנייה גם במקומות שיש בהם צורך במכרזים. יש בנושא הזה שיקולים שונים, אבל בהחלט אינני שבע רצון גם בעניין הזה". כשר בכיר החבר בשביעייה אולי תצליח להסביר לי את מדיניות הממשלה מול רצועת עזה. אנחנו נמצאים איתם במצב מלחמה, הם יורים עלינו, מחזיקים בחייל חטוף ואנחנו מסייעים לכלכלה ולחקלאות שלהם, מאפשרים להם להכניס מיליוני דולרים לרצועה. מה קורה כאן? "מערכת היחסים שלנו עם עזה היא בלבול אסטרטגי שהוא פועל יוצא ממה שקרה במהלך ההתנתקות שכזכור התנגדתי אליו. ניתקנו את צה"ל ואת התושבים אבל המשכנו להיות מוחזקים כאחראים לאספקת הצרכים האזרחיים לרצועה. חלק מההתפתחויות האחרונות מובילות לשינוי אסטרטגי בנושא, שינוי שלא יקרה ביום אחד. יש שם ישות עוינת וכל עוד יורים עלינו אנחנו מגיבים בהתאם. עד שיוכלו שם לספק לעצמם את החשמל והמים מבלי להיות תלויים בנו אנחנו דואגים שלא יהיה שם משבר הומאניטארי, אבל הכיוון צריך להוביל לבהירות אסטרטגית. כי אם זו ישות עוינת צריך להפסיק לספק להם את החשמל שבו מייצרים את הרקטות שיורים עלינו. צריך לשאוף להשלמת ההתנתקות". למה צריך לחכות? יש להם גבול עם מצרים? למה הכול צריך ליפול עלינו? "זו שאלה של ניהול ויישום ההתנתקות בזמנו. אכן השאיפה צריכה להיות שהמוצא של הרצועה יהיה דרך מעבר רפיח". ועוד שאלה של מדיניות לא ברורה: שמענו אותך בעבר מדבר רבות וברורות על הסכנה שבמדינה פלשתינית. לא מעט שרי ליכוד תומכים גם הם בעמדה הזו. איך זה מסתדר עם נאום בר אילן והחתירה לחידוש המו"מ עם אבו מאזן? "אין שר בשביעייה שחושב שניתן להגיע להסדר קבע עם הרש"פ בטווח הנראה לעין. נוכחנו בסרבנות שלהם בשלושת התנאים שהצבנו להם – נכונות להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודית, נכונות להכיר בהסדר שיושג כסוף הסכסוך והתביעות ונכונות להסכים לצרכים הביטחוניים שלנו, בעיקר לנוכח ניסיון אוסלו שהוביל ללמעלה מאלף הרוגים וניסיון נטישת עזה שהפכה למדגרת טרור. לדרישות הללו קיבלנו מהם שלילה מוחלטת. הכדור במגרש שלהם, גם אם לא כך נראים הדברים על ידי גורמים מסוימים בישראל ובעולם. לדוגמא יו"ר האופוזיציה שחוותה את הסרבנות הפלשתינית אחרי ועידת אנאפוליס, ובכל זאת אומרת שהממשלה שלהם כמעט והגיעה להסכם אלא שהבחירות קטעו את הסיכוי לכך. זו אמירה חמורה ביותר כי אינה משקפת את האמת והמציאות. הדברים הללו פוגעים בנו ובאינטרסים שלנו בעולם וגורמים להפעלת לחץ עלינו". משתמע מדבריך לכאורה שאנחנו מנהלים מול הפלשתינים מדיניות שמסתמכת על הסירוב שלהם. "אמרנו שאנחנו לא רוצים לשלוט בהם, ואכן הם מנהלים את ענייניהם האזרחיים. אם אין להם נכונות להכיר בזכויותינו ברור שלא נדבר גם לא על מילימטר של ויתור. השאלה היא אם יש שותף שמוכן לתהליך שבו יוכיח רצינות, יכולת משילות, ניהול כלכלה ובעיקר חינוך הדור הצעיר להשלים עם קיומה של מדינת ישראל, או שהם מעדיפים לחנך אותם להתפוצץ עלינו. כעת הם מעדיפים לחנך אותם להתפוצץ, מתכחשים לנוכחותנו ובמפות שלהם הכול מכוסה בדגל פלשתין, ולכן אין מה לדבר על נתינת שטח או חלילה לחלק את ירושלים. הרי ברור שכל נייר שנחתום עליו יעלה באש הטרור". ומה באשר לחזון המדינה הפלשתינית? "מבחינתנו הכוונה היא להשאיר את המצב כפי שהוא, ניהול אוטונומי של ענייניהם האזרחיים, ואם הם רוצים לקרוא לזה מדינה שיקראו, אם הם רוצים לקרוא לזה אימפריה, בבקשה. מה שקיים לזה אנחנו מתכוונים ושיכנו את זה איך שהם רוצים". גם ראש הממשלה עומד מאחורי הרעיון הזה? "כמו שניתן לראות אנחנו מכהנים כבר כשנתיים כממשלה, אז אמנם יש גורמים באופוזיציה שנושפים בעורפנו כשאין התקדמות במו"מ, ולצערי התקדמות בתפיסתם היא נסיגה ישראלית. גישתנו שונה לחלוטין. גישתנו היא עמידה איתנה, פיתוח, בניה, חיזוק וכן הלאה. זו גישתתנו ואת זה אנחנו עושים כממשלה". ושאלה אחרונה מתחום אחר לחלוטין. כרמטכ"ל בעבר, איך גורמים לכך שלא נשוב על תקלות במינוי הרמטכ"לים הבאים כפי שהיה בפרשת גלנט? "הבעיה היא לא של הצבא אלא של הממשלה. בתהליך מינוי הרמטכ"ל נכשלנו. הערתי את זה לפני המינוי, במהלכו ואחריו. השאלה היא של האנשים ולא של הכללים. כשיש אנשים טובים, גם סביב שולחן הממשלה, דברים מתבצעים בצורה נכונה. כשיש שיקולים זרים דברים קורים בצורה עקומה, וזה מה שקרה בפרשה הזו".
