שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה ד"ר עדי זרנקין דחה תביעה שהגישו קטין, אמו וסבתו מאזור המרכז, כנגד חברת זוגלובק תשלובת מפעלי מזון בע"מ מנהריה וכנגד מדינת ישראל, בגין ארוע שבו נחנק הקטין אז בן שנה ושמונה חודשים, מאכילת נקניקיה ונותר נכה באופן מוחלט לצמיתות . בתביעה נטען כי הנקניקיה היתה מתוצרת "זוגלובק", היא נחתכה ע"י אם הקטין בצורה של טבעות ובעת שהואכל על ידה, נתקעה חתיכת נקניקיה בגרונו וכתוצאה מכך נחנק ונותר עם פגיעה מוחית קשה, אשר בעקבותיה הוא מאושפז עד היום במוסד, אינו מתקשר עם סביבתו , הוא מוזן ומונשם ונזקק לעזרת הזולת באופן מוחלט. טענת הקטין (ע"י אפוטרופסיתו) היתה כי זוגלובק לא סימנה ע"י גבי אריזת הנקניקיות כל אזהרה בדבר סכנת החנק הטמונה בהן לילדים או כל הסבר כיצד יש לחתוך את הנקניקיות ובכך סטתה מחובתה כיצרנית ומשווקת מזון. הטענה היתה כי למרות שביום הארוע טרם הותקנו תקנות הבריאות, המחייבות מתן אזהרה , המורה כי לילדים מתחת לגיל 5 יש לחתוך את הנקניקיה לאורכה לרצועות ולא לטבעות, עדיין היתה על "זוגלובק" חובה ליידע את הציבור בעקבות מקרים של ארועי חנק בילדים כתוצאה מאכילת נקניקיות. ביחס לאחריותה של המדינה נטען כי היא לא הזהירה את הציבור מסכנות החנק וכי התרשלה בכך שאפשרה את שיווק הנקניקיות ללא אזהרה כאמור. האם טענה כי אלו ידעה על קיומה של סכנת חנק לא היתה מאכילה את בנה בנקניקיה חתוכה לטבעות. השופט ד"ר זרנקין קבע כי ארוע החנק לא ארע כפי שטענה האם בכתב תביעתה ובעדותה בביהמ"ש, דהיינו בעת שהאכילה אותו בנקניקיות, מתוך שלא ידעה על הסכנה הטמונה בכך, אלא בשעה שהקטין הושאר ללא השגחתה של אמו והגיע בכוחות עצמו אל צלחת ובה נקניקיות אשר חתוכות לטבעות, תחב אחת מהן לפיו ונחנק. השופט הסתמך על עדותה של אחות בתחנה לבריאות המשפחה אשר העידה שהאם אמרה לה סמוך לארוע, כי היא הכינה את הנקניקיות לעצמה ולא לקטין ובזמן שהלכה לשרותים והקטין נשאר לבד הוא אכל מן הנקניקיה ונחנק ממנה. עוד ציין השופט כי בטופס הקבלה של השרות הסוציאלי של ביה"ח בו אושפז הקטין, מצוייה גרסה נוספת שמסרה האם , והיא, כי בעת שהקטין נחנק אמו היתה עסוקה בהאכלת בת של חברים וכי האם אינה יודעת כלל כיצד הקטין נחנק אלא הוא הגיע אליה כשהוא כבר מחרחר מן החנק. על בסיס התשתית העובדתית הזו קבע השופט זרנקין כי גם אם הפרו הנתבעים את חובותיהם הנטענות בכתב התביעה לא היה בינן לבין הארוע כל קשר סיבתי רלבנטי באשר התאונה לא ארעה בעת שהאם אכילה את הקטין וממילא לא משום שהאם לא היתה מודעת לסכנה של האכלתו בנקניקיה בטבעות, אלא משום שהקטין הושאר בלא השגחה והגיע אל הנקניקיה ותחב אותה אל פיו. ביהמ"ש קבע כי גרסתה של האם בדבר היותה של הנקניקיה מתוצרת "זוגלובק" הינה גרסה בעייתית באשר עפ"י עדויות שנשמעו הרי בזמנים הרלבנטיים חב' "זוגלובק" לא הפיצה את מוצריה בעיר שבה מתגורר הקטין, ואף החנות שבה טענה האם כי רכשה את הנקניקיות היתה סגורה לציבור בסמוך לארוע. ביהמ"ש אף דחה את טענת האם כאילו לא קבלה הדרכה ע"י טיפת חלב בנושא של סכנת חנק, ועל פי העדויות שנשמעו ועפ"י כרטיס טיפת החלב של הקטין קבלה האם הדרכה ספציפית בנושא מניעת פגיעות בדרכי הנשימה , וכי היא עצמה בשיחתה עם אחות מן התחנה לבריאות המשפחה אמרה כי היא יודעת שלא נותנים לילד בגילו נקניקיות. הואיל וההכרעה בשאלה האם מוטלת היתה חובה על זוגלובק להזהיר את הציבור מפני האכלת קטינים בנקניקיות למרות שהחובה החוקית טרם הוטלה- לא היתה דרושה לצורך הכרעה בתביעה , בשל נסיבות הארוע כפי שנתבררו – לא ראה ביהמ"ש צורך להכריע בה. יחד עם זאת ציין השופט כי עפ"י התרשמותו היתה "זוגלובק" ערה וקשובה לפרסומים בספרות המקומית והבינלאומית בקשר לגורמי סיכון הכרוכים במוצרים שהיא מייצרת, וכן כי מייד כשהותקנו התקנות היא צייתה להן והדפיסה על מוצריה את האזהרה הנ"ל. ביהמ"ש אף קבע כי לא מצא שהיתה התרשלות כלשהי מצדה של המדינה וכי זו דאגה להדריך את הציבור באמצעות תחנות טיפת חלב בנוגע לסכנת חנק אצל פעוטות, לרבות סכנה מאכילת טבעות של נקניקיות, ובנוסף, לא מצא רשלנות בכך שהמדינה לא התקינה את תקנות בריאות הציבור בעניין זה קודם לכן.
