בית המשפט העליון דחה את עתירתה של רינה בוחבוט על החלטת הועדה המאשרת שלא להגדיר את רצח בעלה כ"פעולת איבה".

בוחבוט נרצח בחודש אוגוסט 2002 על ידי שני ערבים אשר עבדו בביתו כפועלים, ועמדת הועדה היתה כי הרצח בוצע על רקע סכסוך כספי בין הפועלים ובין בוחבוט הנוגע לתשלום על השיפוץ.

האלמנה, רינה בוחבוט, הביאה כחוות דעת מומחה מטעמה את חוות דעתו של המומחה יהונתן דחוח-הלוי, אשר נסמכה על שני נתונים עיקריים. האחד – העובדה שגוף מסויים, הקשור לטענת המומחה לארגוני טרור, העביר כספים לאחד מרוצחי המנוח הכלוא בישראל.

בנוסף, הפנה המומחה לספר שיצא לאור על-ידי גורם המזוהה עם תנועת החמאס, המייחס את מעשה הרצח להתנגדות העממית הפלסטינית (להלן – הספר). המומחה סבר, כאמור, כי נתונים אלה מלמדים שרצח המנוח בוצע על-רקע לאומני.

בית המשפט ציין, כי חוות דעת של השב"כ קבעה מנגד, כי חקירתם של השניים הובילה למסקנה לפיה הרצח בוצע על רקע חוב כספי של המנוח ולא על רקע לאומני.

"לאחר שבחנו את חומר הראיות שהונח בפני ועדת העררים, לא ראינו עילה להתערב במסקנתה. לצורך הוכחת קיומו של יסוד סביר להניח שהמנוח נרצח על רקע לאומני, נסמכה העותרת על חוות-הדעת שהוגשו על-ידי המומחה מטעמה. מקובלת עלינו קביעתה של ועדת העררים, כי אין בחוות דעת אלה כדי להניח יסוד סביר כאמור", קבעו השופטים.

נציין, כי למרות עמדת המדינה, בוחבוט עדיין מופיע ברשימת נפגעי הטרור באתר משרד ראש הממשלה.