רגע לפני שחג הפורים עוזב אותנו, ובעוד החגיגות בשיאן בירושלים ובערים מוקפות החומה, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הד"ר מיכה גודמן על הקשר התמוה לכאורה בין פורים לאלכוהול. בראשית דבריו מזכיר ד"ר גודמן את דבריו של האמורא רבא על פיה חייב אדם להשתכר, להתבסם, עד שלא ידע וכו'. "הדברים לא מנוסחים כעצה, המלצה או הדרכה, אלא כהלכה, כמצוות עשה. חובה להשתכר עד שלא יודעים מי הטובים ומי הרעים, או בלשון פסיכולוגית בת ימינו – השמדת יכולת השיפוט. זו אמירה אולי הכי פרו אלכוהולית שאפשר למצוא בתלמוד. למעשה זו הלשון התלמודית לומר 'לדפוק את הראש' בלשון ימינו". ד"ר גודמן ממשיך ומציין כי "בתלמוד ידעו את חומר הנפץ שבאמירה הזו וחיברו לה מיד את האגדה על רבה ור' זירא שעשו סעודת פורים יחד, השתכרו ומתוך כך קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת, כשהתפכח ראה את רבי זירא שחוט, ביקש רחמים והחייה אותו. שנה לאחר מכן הציע רבה לרבי זירא לסעוד איתו יחד שוב את סעודת פורים, אמר לו רבי זירא, לא בכל שנה מתרחש ניסא, לא כל יום פורים... מי שהגה את הסיפור מבקש לומר שלפעמים אלכוהול מסוכן וכך הסוגיה מצמידה הלכה פרו-אלכוהול כמו זו של רבא לאגדה עם מסר הפוך, וזהו המתח שבחג הפורים". ממשיך ד"ר גודמן ומעלה אפשרות ולפיה השכרות לה מכוון רבא היא השכרות הראשונה בהיסטוריה, השכרות של נח שנוטע כרם, שותה, משתכר ו"ויתגל בתוך אוהלו", מתגלה מבגדיו ואז מגיע סיפור שם, חם ויפת. כשנוח חוזר לפיכחון הדבר הראשון שהוא עושה זה לומר 'ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו', 'ברוך אלהי שם', כלומר הדבר הראשון הוא ההכרה שיש טוב ויש רע, יש ארור ויש ברוך. כשהיה שיכור הוא לא יכול היה להבחין בין טוב ובין רע, בין שם לחם". "כשרבא אומר שצריך להשתכר עד דלא ידע הוא מתכוון לחזור למציאות של נח. הוא מלביש את ההבדל בין שם לחם על מרדכי והמן. הוא מבקש לשחזר את השכרות לשכרות הראשונה של ההיסטוריה במציאות שלאחר המבול. ואם רבא יוצר שיחה עם נח הרי שנח במעשיו יוצר שיחה עם אדם הראשון. נח הרי הוא האדם הראשון אחרי שהעולם נחרב, ומסתבר שכשם שאדם אכל מהעץ גם נח אכל מהעץ, ואם אדם אכל ולבש בגדים נח אוכל מהעץ ומסיר בגדים. כאילו רוצה לומר שהאלכוהול מביא לפעולת הרוורס על עץ הדעת טוב ורע". מוסיף גודמן ומזכיר את דבריו של הרמב"ם ב'מורה נבוכים' ולפיהם עץ הדעת הוא עץ השיפוטיות, עץ המאפשר להבחין בין טוב לרע באכילת פריו. לעומת זאת האלכוהול השתייה מביאה לאיבוד ההבחנה בין טוב לרע. עוד הוא מוסיף ורואה באלכוהול מציאות של פרדוקס בה דווקא אבדן השיפוטיות מביא להסרת הביגוד והכיסויים, ואילו הפיכחון מחזיר את השיפוטיות אבל במקביל גורם לאבדן האוטנטיות ומחזיר את הצורך בלבוש, כיסוי ו'מהוגנות'. "כשמגיעים לעולם שיפוטים מאבדים אוטנטיות, מתחילים להתלבש, או אם נרצה להתחפש". "נח ניסה לחזור לגן עדן. רבא רצה לחזור לנח ונח רצה לחזור לגן עדן", אמר ד"ר גודמן והוסיף: "האלכוהול מנסה להביא לגיחה מהירה לגן עדן, אבל כשמנסים להגיע במהירות לגן עדן אפשר למצוא את עצמנו בגיהנום", עדות לכך היא כישלונו של חם ושחיטת רבי זירא בידי רבה. לשם כך ביקשה הגמרא להצמיד כתמרור אזהרה את סיפורם של רבה ורבי זירא אל מול השאיפה לחזור אל גן העדן.
