העיתונאי קלמן ליבסקינד מהעיתון "מעריב" שב ביום שני השבוע עם משפחתו מטיול בהרי יהודה למושב גימזו, הסמוך לכביש ירושלים תל אביב. "בכביש הגישה למושב נשמע הבום הראשון", מספר ליבסקינד בטורו השבועי, "אילנה, רעייתי, שנהגה אחרי עם חלק מהילדים ספגה אבן בפגיעה ישירה בשימשה הקידמית. בין מקום הפגיעה בזכוכית, שבנס לא נשברה, ובין ראשו של הילד שלי הפרידו אולי 40 ס"מ. כשהאישה והילדים סיפרו את שארע להם התקשתי להאמין. אבנים? אצלנו? פגיעה מאסטרואיד נשמעה לי סבירה יותר מידוי אבנים 300 מטר מהבית". בני המשפחה עברו למכונית השניה ויצאנו שוב מהמושב. "בשניה שבה הגענו למקום הפגיעה הקודם נשמע הבום השני. הפעם פגעה האבן בכנף הקדמית לא רחוק מהחלון של אילנה", מספר, "הפעם ראינו גם את המפגע - צעיר כבן 18 שכיוון אלינו ממרחק של עשרה מטרים לכל היותר. אחרי שזיהה את הפגיעה נמלט עם שותף נוסף אל תוך השטח המיוער והחשוך. רק בהמשך התברר לנו ששתי נשים ספגו לפנינו פגיעות ישירות". ליבסקינד ושכנים נוספים הזעיקו את המשטרה (שטרחה להגיע אחרי 40 דקות) ויצאו לתוך היער לזהות את המפגעים. שם זיהו מסביב למדורה כ-20 צעירים ערבים מלוד עם כמה מורים או מדריכים עטורי זקנים ולבושים בגלביות ובכיפות. "אם אנחנו רוצים גם נשרוף את כל גימזו", העז אחד המזוקנים לומר ליהודים ההמומים. למשטרה סיפרו כי יצאו משיעור קוראן במסגד בלוד והלכו לעשות על האש. לדברי ליבסקינד, שני השוטרים שהגיעו התנהגו כאילו נקראו לטפל ברכב שחונה בכחול לבן. כשאחד מבני המושב סיפר שאחד ממנהיגי הקבוצה איים עליו - הם סירבו לרשום תלונה או לפחות לקחת פרטים. "כשביקשנו שיתעדו את הכתובות בערבית שריססו על העצים, ביקשו שלא נגיד להם מה לעשות. בסיום האירוע עצרו את הצעיר שזיהינו. אף אחד מהקבוצה שלו, כולל המבוגרים ביניהם, לא תושאל שם". ליבסקינד מספר כי בסוף השבוע קיבל טלפון ממשטרת לוד והתבקש להגיע לתחנה לצורך השלמת חקירה. "רבע שעה אחרי שישבתי מולו הפיל עליי את הפצצה - 'אני מודיע לך כי הנך חשוד בעבירה של איומים בנשק. אין אתה חייב לומר דבר. כל מה שתאמר ישמש ראיה נגדך". "אני? איומים?בנשק? מאיפה נולד הקשקוש הזה?", שאל. מסתבר כי הערבים שהיו בקבוצה שזרקו אבנים הגישו תלונה נגדית וטענו כי ליבסקינד איים עליהם. ליבסקינד הציע לחוקר לזמן 50 עדים מהמושב גימזו שיעידו לטובתו, "זו לא חכמה. חבריך בעלי אינטרסים", השיב לו החוקר. "והערבים שזרקו עליי אבנים והתלוננתי עליהם הם לא אינטרסאנטים?", שאל ליבסקינד ההמום. כעבור שעה של חקירה לצד עציר אזוק ברגליו, מדדה לליבסקינד שוטרת את גובהו, נטלה ממנו טביעות אצבע, צילמה אותו מכל כיוון ורק אח"כ שוחרר בערבות. "יצאתי מתחנת המשטרה מושפל ועמוס לקחים כואבים על משטרה עלובה ועייפה שמעודדת את אזרחיה לא לפנות אליה ולא לבקש את עזרתה. משטרה חפיפניקית עם שוטרים שרוצים לסיים משמרת ולחזור הביתה בשלום... אל תפנו למשטרה היא תפריע, היא תטרטר אתכם, תבזבז את זמנכם ובסוף תהפוך אתכם לעבריינים".
