לפני כחודש הסתיימה בהצלחה סדרת ישיבות שקיימה ועדת הפנים של הכנסת בסוגיית החרמת נשק ממתיישבים ביהודה ושומרון. בדיונים אלה, שיזם ארגון זכויות האדם ביש"ע, עלתה הטענה כי למשטרה ולמשרד הפנים יש "אצבע קלה על ההדק" בכל הנוגע להחרמת נשק ממתיישבים, תוך התעלמות מהמצב הביטחוני המיוחד באזורים אלה. בדיון האחרון, שהתקיים לפני כחודש התחייב מנכ"ל המשרד לביטחון פנים "לבחון שינויים הן בתבחינים לרישוי נשק והן בנהלים של הליך שלילת הרישיון ולהביא נהלים ותבחינים חדשים לאישורה או לעיונה של הוועדה בתום 30 יום". הועדה לא הסתפקה בכך ודרשה בהחלטותיה גם "להוציא באופן מידי הנחיה לכל קציני המשטרה ועובדי המשרד העוסקים ברישוי נשק בדרישה לעמוד בזמנים הקצובים בחוק תוך הדגשה שמדובר בחיי אדם". וכן "שבתקופת הביניים עד לגיבושם ואישורם של התבחינים והנהלים החדשים יונחו מפקדי המרחבים ביהודה ושומרון לבחון מחדש את התיקים הנתונים." בין היתר, אמר בדיון ח"כ אריה ביבי מקדימה: "אסור שתהיה לנו יד קלה להוריד מהם את הנשק. ...אדוני המנכ"ל, אתה צריך לבדוק מי הקצינים שמתעסקים עם זה, ועם מי הם מסתובבים. לא ייתכן שמסתובבים עם אנשים שהם גם מהשמאל... צריכים להושיב את הקצינים הכי טובים, ואותם קצינים צריכים לעשות מחדש את כל הבדיקה – תן להם יום, יומיים, שבוע. לא ייתכן שבדיקה תתארך חודשים". ואכן, מאז הדיון נבחנו מחדש חלק גדול מהתיקים, ובמשרדי הארגון התקבלו כבר מספר הודעות של המשרד לביטחון פנים, המאשרות למתיישבים שרשיונם נשלל – לבוא ולקבל את הנשק בחזרה. בכל הדיונים בועדת הפנים, חזר ועלה "תיק הדגל" של החרמת הנשקים: סיפורו של אורי אמסלי, תושב קרית ארבע וגיבור הקרוב ב"סמטת הגבורה" בחברון, שלאורך 9 שנים התמודד ללא הצלחה עם החלטות תמוהות של המשטרה ומשרד הפנים לשלול ממנו את נשקו האישי. אתמול, רשם סוף-סוף אמסלי ניצחון במאבקו בן 9 השנים. ראשיתה של הפרשה לפני כ-9 שנים, בקיץ 2002, כאשר זמן קצר לאחר הקרב ב"סמטת הגבורה" ותוך כדי גל הטרור שהשתולל בחברון, קיבל אמסלי דרישה להחזיר את נשקו. בעזרת ארגון זכויות האדם ביש"ע הגיש אז אמסלי עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה נקבע כי על המדינה לערוך שימוע בערר של אמסלי גם בלא שהוא מפקיד את נשקו. במרץ 2003 ניגש אמסלי לשימוע, שבסופו נמסר לו כי אם אין חומר חסוי לגביו - רישיונו יחודש. אמסלי שב לשגרת חייו רגוע וטוב לב. לאחר 5 שנים, בשנת 2008, כשנולדה לאמסלי בת והוא ביקש לרשום אותה במשרד הפנים, נמסר לו להפתעתו, שרישיון הנשק שלו נשלל, ולכן כל עוד לא יפקיד את אקדחו – לא יוכל לרשום את התינוקת בתעודת הזהות. אמסלי התפלא: לאורך 5 השנים הללו לא קיבל כל הודעה על שלילת הרישיון. הוא פנה למשרד הפנים, ולא נענה. רק תלונה למשרד מבקר המדינה הביאה סוף-סוף לכתיבת הודעה רשמית, שנרשמה בנובמבר 2009 (כשנה לאחר הולדת התינוקת, כ-6 שנים לאחר השימוע!!) ובה הודיעה פקידת הרישוי ...שלא תינתן החלטה בשימוע כל עוד לא הפקיד אמסלי את הנשק במשטרה. אמסלי פנה שוב לבית המשפט, הפקיד את הנשק, ובאוגוסט 2010 ניגש שוב לשימוע. לשוא. ההחלטה התעכבה במשך חצי שנה. באוקטובר 2010 חייב השופט משה סובל את המדינה לשלם לאמסלי 3,000 ₪ הוצאות משפט, אך גם זה לא הועיל, והנשק והרישיון לא הוחזרו. לאור זאת, הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי, בינואר 2011. לאורך כל הזמן הזה, אורי אמסלי נאלץ גם לבצע הליכים משפטיים מורכבים, וגם ליסוע בדרכי הר חברון ללא נשק, כולל נסיעות מרובות במקום בו נרצחו השוטר שוקי סופר, ובני משפחת אימס. בראשית מרץ, חודשיים לאחר הגשת העתירה האחרונה, וימים ספורים לאחר הדיון בועדת הפנים של הכנסת, נבחן מחדש גם תיקו של אמסלי, ברוח החלטת הועדה ודרישתו של ח"כ אריה ביבי. תוך ימים ספורים קיבל אמסלי סוף סוף את ההודעה שרישיונו מאושר, והוזמן לקבל בחזרה את האקדח שלו. אבל, אמסלי לא הסתפק בכך. עו"ד נפתלי ורצברגר, שיצג אותו לאורך כל 9 השנים הללו מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע, הגיש לבית המשפט בקשה לתשלום הוצאות מצד המדינה. אתמול קבע השופט נעם סולברג מבית המשפט המחוזי בירושלים, שהמדינה תשא בהוצאות העתירה של אמסלי (כ-1,800), וכן תשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ נוספים. סך הכל עלתה פרשת אמסלי לקופת המדינה – כ 10,000 ₪. אורי אמסלי בתגובה "אני מודה לארגון זכויות האדם ביש"ע, שניהל עבורי את המאבק הן באפיק המשפטי והן באפיק הפרלמנטארי, ומקווה שכמוני כל יתר משוללי הנשק מבין המתיישבים יקבלו בקרוב את נשקם בחזרה".
