שלום נגר כיום בן  75 ממקימי היישוב בקריית ארבע, היה קצין שרות בתי הסוהר שהוציא להורג לפני כחמישים שנה את הצורר הנאצי אדולף אייכמן, ואף שהה עם הצורר יחד בתא בחודשיו האחרונים. לערוץ 7 הוא מספר כיצד נפלה בידיו הזכות המפוקפקת לבצע את המלאכה הקשה. "לאחר שלכדו את אייכמן בארגנטינה והביאו אותו לארץ הוא היה בחקירות במשטרת חיפה. הם חיפשו לו כל הזמן מקום בטוח ובחרו את כלא רמלה, שם הייתי סוהר. העבירו את אייכמן לקומה השנייה בבית הכלא, למה שכונתה דירה א 1. בחרו 22 סוהרים מיוחדים בינהם אותי. בחרו בי גם להיות זה שנמצא איתו בתוך החדר, שמרתי עליו, הוצאתי אותו לשירותים להתפנות".

נגר נאלץ לטעום את האוכל של אייכמן כדי לוודא שאין שם רעל. "ביקשו ממני לאכול לפני, כדי שאף אחד לא יעלה על דעתו לשים שם רעל. ככה עברו עלי שישה חודשים עם אייכמן".

הוא מספר שלקראת גזר הדין, ביקשו בבית הסוהר לבחור את האיש שיוציא את אייכמן להורג. "היינו 22 סוהרים, המפקד שאל אותי אם אני רוצה להוציא אותו להורג. אמרתי לו שאני תימני, האשכנזים סבלו ממנו שהם יעשו את זה. אבל בסופו של דבר כולם רצו לעשות את זה ולכן הוחלט לערוך הגרלה בין כולם. ההגרלה נפלה עלי".

שלום נגר אומר שסודיות רבה אפפה את ההוצאה להורג. "באותו יום הייתי בבית, אני ואשתי יצאנו לבקר את הסבתא. פתאום עצר לידי אוטו ומשכו אותי בכח פנימה, המפקד היה שם ואמר שהם צריכים אותי לעבודה. דהרנו לבית סוהר רמלה".

מפקד בית הסוהר תידרך את נגר איך לבצע את ההוצאה להורג. "זה היה בשעות הלילה המאוחרות, נתנו לי אלונקה וסדין. הובלנו את אייכמן למעלה, היה שם פתח וחוט שהשתלשל מהקומה השלישית. שמנו את החבל על הצוואר שלו, נכנסתי לחדר השני ולחצתי על הכפתור שפתח את התריסים. אייכמן נפל למטה לקומה הראשונה".

נגר מספר שהמחזה היה קשה לצפייה והוא ביקש להימנע מלטפל בגופה. "אחרי עשר דקות ירדתי למטה עם כולם, זה היה אחת עשרה בלילה. תבין הייתי אז בן 23. פתחתי את הדלת וראיתי אותו תלוי, הפנים שלו היו לבנות כמו סיד. החבל שחנק אותו עשה שהעיניים שלו יהיו גדולות. הלשון שלו יצאה החוצה והחבל שפשף לו את הצוואר ודם יצא מהלשון. התחלתי לפחד, התחבאתי ואמרתי למפקד שקשה לי. המפקד אמר לי לא להתווכח והלכנו להוריד אותו מהחבל. שחררנו את החבל וכשהרמתי אותו היו לו אויר בבטן ואיך שאני הרמתי אותו הוא נפח על הפרצוף שלי. הייתי בטוח שזה הסוף שלי".

אחרי ההוצאה להורג, נגר וסוהרים נוספים הכניסו את הגופה לתנור. "הפשטנו את בגדיו, עטפנו את הגופה בסדינים והובלנו אותה באלונקה לתנור. היו שם שני ברזלים עם גלגל וככה השחלנו את הגופה לתנור. בארבע וחצי בבוקר אחרי הכול, התחלתי להרגיש לא טוב, והמפקד קרא לנהג שייקח אותי הביתה".

לנגר היה אסור לגלות במשך שנים לאף אחד שהוא התליין של אייכמן. הוא מספר שבשנה הראשונה אחר כך הוא התקשה להירדם. "הייתי חולם חלומות וכל הזמן הרגשתי שאייכמן רודף אחרי. ככה שנה שלימה, ב"ה אחר כך זה נגמר כאילו לא היה. את הסוד הזה שמרתי במשך שלושים שנה, רק אשתי והמפקדים ידעו על כך".

במשך השנים חזר נגר בתשובה, ולאחר השחרור מהשרות הצטרף לישיבה למד הלכות איסור והיתר ושחיטה והפך לשוחט מוסמך. "כיהודי תימני שורשי חשתי שאני רוצה לחזור למקורות. החיים שלי היו קשים, אבא שלי נפטר כשהייתי בגיל שש. וכשעליתי לארץ באתי ברגל מתימן לעדן. הקב"ה ריחם עלי הייתי צריך ללכת מזמן. אני מודה להקב"ה שהיום אני בן 75 בריא ומתפקד וגם אשתי אורה שאיתה אני חי כבר חמישים שנה ביחד בריאה עד מאה ועשרים. המסר שלי לכולם הוא שמי שבוטח בהקב"ה, אז מה שלא יקרה לו, הוא יינצל".