בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מבהיר, כי לחברה סלולארית אסור לשנות מסלול תעריפים ללקוח ללא הודעה מפורשת וברורה ללקוח. הסיפור החל בשנת 2002, אז ביקש התובע לנתק את הקו על שמו בחברת "פלאפון" לאחר שחדל לעשות בו שימוש. אולם, בשיחה עם נציג השירות של חברת "פלאפון" נמסר לו, כי ניתן "להקפיא" את הקו ולא לשלם כל תשלום, זאת בתנאי שלא נעשה בקו כל שימוש. "הימים עברו, שמשות זרחו ושקעו, והתובע המשיך בחייו ואף שכח מכל האירוע", מספר השופט טננבאום, "אלא שבשלב כלשהו החליט כי הגיע העת לבדוק את חשבונות הבנק שלו כדבעי. או אז, ביום 03.12.2010 הבחין בדף הפירוט של חשבון הבנק, כי הנתבעת גבתה מחשבונו חיוב בסך 53.84 ₪. וזאת למרות שאינו לקוחה מזה כשמונה שנים. וכן למרות שלא עשה כל שימוש במכשיר נשוא כתב התביעה". אז פנה התובע לחברת פלאפון ובשיחה עם נציגי השירות התברר לו, כי בשנת 2007 שינתה החברה את מדיניותה, והחלה לגבות כספים על 'השירות'. קרי, השירות של הקפאת אותו מספר משנת 2002 . לטענתו, החברה גבתה ממנו כספים החל משנת 2007 ועד ליום 03.12.2010 מדי חודש בחודש (סה"כ 616.06 ₪) זאת מבלי ליידעו ומבלי שנשלחה לו כל הודעה או חשבונית בעניין. בדיון בבית המשפט הדגיש התובע, כי לא הבחין במהלך כל השנים בחיוב מאחר שבדרך כלל הוא לא שם לב לסכומים "הקטנים" היורדים מחשבונו. ורק ממש במקרה כשעלעל בדפי הפירוט של חשבון הבנק צדה את עיניו שמה של הנתבעת. נציין כי היות והחיוב איננו גבוה, הרי החיוב נעשה רק אחת לשלושה חודשים. כך שגם לו היה רואה חיוב כזה, היה מגלה שחודשיים לפניו וחודשיים אחריו אין חיוב. החברה טענה, כי הסכם ההתקשרות אפשר לה מעת לעת לעדכן את תנאי התוכנית אליה השתייך המנוי. לפיכך ובהתאם להסכם שינתה בחודש יולי 2007 את תנאי התוכנית והחלה לחייב בתשלום חודשי קבוע של כ- 11 ₪. לטענתה, ההודעה על שינוי התוכנית נשלחה לכתובת הדוא"ל של התובע המעודכנת במחשב החברה, אליה גם נשלחו החשבוניות מדי חודש בחודשו. בנוסף לכך שלחה הודעה על כך לאותו מספר טלפון של התובע. "התובע לעומת זאת טען כי אין לו כל מושג של מי כתובת הדוא"ל אליה שלחה החברה את הודעות הדוא"ל, וכי מגוחך להסתמך על הודעות ה- SMS שנשלחו אליו היות ואלו נשלחו לקו 'המוקפא' שאין לו כלל מכשיר טלפון מחובר אליו. השופט קיבל את התביעה, תוך שהוא מציין כי "לא נכנסתי כלל לשאלה האם הנתבעת זכאית הייתה לשנות את תנאי התוכנית שאליה השתייך התובע. לשיטתי, אם רצתה הנתבעת לשנות את תנאי התוכנית היה עליה לשלוח מכתב מפורט ללקוח המסביר את השינוי ולקבל את הסכמתו בחתימת ידו, בטרם תחל לחייבו. אולם לא נכנסתי לכך משום שהנתבעת עצמה הודיעה לבית המשפט כי לא הצליחה למצוא את החוזים המקוריים עליהם חתם התובע משום שאלה נחתמו לפני כתשע שנים! . אולם אם התובעת איננה מוצאת חוזים אלו, מי הסמיכה לגבות כספים מהתובע על סמך חוזים עלומים שאין איש יודע מיהם ומהם?". השופט הוסיף, כי "החברה טענה כי כל חוזה מחוזיה מאפשר לה לגבות דמי שירות "כמפורט במחירון המפעיל כפי שיתעדכן מדי פעם". אולם אפילו אם זה המצב (ואני מקווה שאין זה המצב), הרי במקרה שלפנינו מאמין אני לתובע. זה טוען בכל מאודו כי נאמר לו שלא ייגבו ממנו דמי שירות כלל. ממילא אין באפשרות הנתבעת לחזור בה חד צדדית. דהיינו, כאשר נאמר ללקוח כי לא יצטרך לשלם עבור השירות, הבנת בני אדם היא שאין הוא משלם דבר, ולא שמדובר בשירות שאולי תחליט הנתבעת לגבות עליו כסף ללא הסכמתו. ממילא, אין היא רשאית לחזור בה ולהחליט באופן חד צדדי לחייב את התובע". לאור זאת קבע השופט, כי על החברה להשיב ללקוח את הסכומים שגבתה ממנו שלא כדין בסך 616 ש"ח ופיצוי נוסף בסך 3,000 ש"ח.
