בעקבות הטבח באיתמר החל רס"ן במיל. משה חיסדאי, שבעברו קיים תחקירי ביטחון ובשירותו הקים יחידות מיוחדות לפעילות באיו"ש, בפרסום מרוכז של נתונים, תחקירים ומסמכים המעידים על הסכנה הביטחונית החמורה שבהקמת מדינה פלשתינית, סכנה שתאיים לא רק על הישובים ביו"ש אלא גם על ירושלים, גוש דן ושאר אזורי הארץ. בערוץ 7 שוחחנו עמו על המסמך שהכין ושיגר לאישי ציבור ותקשורת בניסיון לעורר אותם לחשיבה מחודשת באשר לסכנה הביטחונית הצפויה בספטמבר הקרוב עם ההצבעה באו"ם על מדינה פלשתינית, סכנה שלדבריו מראה אותות ראשונים בפיגוע באיתמר ובפיגוע היום בקבר יוסף. בראשית דבריו מזכיר חיסדאי מאמר שפרסם ד"ר יובל שטייניץ (שר האוצר דהיום), בנובמבר 1998, בכתב העת 'נתיב' מאמר בנושא צבא ובטחון שכותרתו: 'כאשר הצבא הפלשתיני יפלוש למרכז הארץ'. במאמרו זה מלמד ד"ר שטייניץ, כי "ניתוח דרכי פעולה אופטימליות יראה כי פריסתם של כוחות פלשתיניים בקרבה מיידית כל כך לעורף הישראלי, עלולה להפכם לגורם מכריע בעת התלקחות אזורית כוללת, אם תתרחש פריצה מהירה של כוחות אלה לעבר מרכזי העצבים של העורף האזרחי והצבאי של ישראל". אפילו פרס הזהיר חיסדאי מציין שלאזהרותיו אז של שטייניץ נמצאה תמיכה בדמות קטעים מספריו של נשיא המדינה כיום שמעון פרס, מאדריכלי אוסלו שכתב כי "נהירת כוח פלשתיני לוחם (יותר מ – 25,000 לוחמים על נשקם) אל תוך יהודה ושומרון [פירושה]: ... קו זינוק מצויין לכוחות ניידים, כדי לפרוץ מייד לעבר התשתית החיונית לקיום ישראל" ('כעת מחר', 1978, פרק ח', ובספרו 'מזרח תיכון חדש', 1993, עמ' 145-146). במאמרו מפריך מר שטייניץ, את הדעות המקובלות הרווחות במערכת הבטחון הישראלית, ש"תפקידן" למנוע התייחסות רצינית לאפשרות של מתקפת גרילה פלשתינית כחלק ממלחמה כוללת. הגורם העיקרי, לדבריו, המאפשר מתקפת פתע מוצלחת על העורף הישראלי הוא, כוחותיה הקלים והמאומנים למחצה של המשטרה הפלשתינית. הכוחות הפלשתיניים הרשמיים יוכלו לתגבר את עצמם בשעת עימות במהירות על ידי גיוס מהיר ובלתי מסודר (מעין 'פזעה') של כוחות עזר מבין חברי הפת"ח, ארגוני הסטודנטים, צעירים וכד'. לכך יש כמובן להוסיף את ארגון החמאס והג'יהאד האיסלאמי ועוד. חיסדאי מציין שלכתיבת מאמרו זה, כך מעיד שטייניץ עצמו, דן ונועץ עם אישים בכירים בהם חיים אסא, לשעבר יועץ לבטחון לאומי לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. מוטי אשכנזי. פרופסור יואב גלבר. ד"ר אילי זמורה. פרופסור ארנון סופר. ד"ר מעוז עזריהו. אל"מ (מיל') יואש צידון צ'אטו. ד"ר דן שיפטן. ד"ר מרטין שרמן ואישים אחרים. ממשיך חיסדאי ומספר על המסמך אותו הכין ובו כלל בין השאר גם את הדו"ח המיוחד שניסח בספטמבר 2000, ב'נתיב' מרדכי סונז תחת הכותרת "על הכנות הרשות הפלסטינית ל'מכה ראשונה' ביש"ע". סונז שעסק במחקר וניתוח צבאיים פוליטיים במסגרת עבודתו בוועדת החוץ והבטחון של הסנאט בוושינגטון, מציג נתונים מטרידים מאוד אודות היערכות זו הנמשכת כמעט במקביל לתהליך אוסלו מאז ראשיתו. ובאשר לסכנה הצפויה לישובי יהודה ושומרון מהסתערות ערבית כוללת, מאומנת ומאורגנת היטב, הסתערות שצפויה לקבל גיבוי מהעולם לאחר ההכרזה בספטמבר הקרוב, מוסיף חיסדאי ומציג קטע מזהיר נוסף מתוך מאמרו של אל"מ (מיל') משה הגר, ראש איגוד המכינות הקדם צבאיות וראש מכינת 'יתיר', מאמר שנכתב תחת הכותרת 'תכנית ברק – סכנה קיומית למדינה ישראל', ובו נכתב: "במקרה של מלחמה כוללת – הכוחות המובחרים של הצבא יעסקו בבלימה לאורך גבולות. שטחי יש"ע יהיו מופקרים, ולא יהיה ניתן לעצור אלפי מחבלים חמושים שיתנפלו על יישוב או מספר יישובים. במקרה של מתקפה על אחד היישובים (או על כמה מהם בעת ובעונה אחת) צה"ל לא יוכל להיחלץ ולהציל את היישוב. ובמיוחד כאשר הדבר יגרום לעימות כולל בכל השטח עם הרשות הפלשתינית.. זה עלול להוביל להרג המוני במתיישבים, ח"ו.. וזה עלול להיות קרב אחד על אחד, בעדיפות ברורה לערבים, מול יישובים יהודיים מופתעים, מבודדים וחשופים". בהמשך דבריו מזכיר ומציין חיסדאי כי אפשרות כזו תוארה גם על ידי אלכס פישמן, במאמרו 'היחידות המיוחדות עוברות לשטחים', כך גם קלמן ליבסקינד, במאמרו "היישובים שאננים. צה"ל לא מוכן". שפורסם ב'מקור ראשון' ובו נכתב: "תחקיר על מצב ההיערכות הבטחונית ביישובי יש"ע, ערב העברת שטחים נוספים לפלשתינים ואולי אף הכרזה על מדינה פלשתינית, מגלה תמונה עגומה: פריסה דלה מדיי של צה"ל, כוחות כוננות בלתי מיומנים של התושבים וזחיחות דעת כללית, גם במקומות שבתוך דקות עלולות לעלות עליהם שיירות של מאות אזרחים פלשתיניים". כשישראל "תהפוך" לפושעת מלחמה... באשר לזווית המשפטית בינלאומית של הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון ביום שלאחר הכרזה על מדינה פלשתינית כולל חיסדאי במסמך שהכין חומר שהוכן על ידי מרכז אריאל למחקרי מדיניות ושמו: 'גורל ההתיישבות ביש"ע עם הכרזת המדינה הפלשתינית". על המסמך חתומים: פרופסור עזרא זוהר, אריה סתיו, משה שמיר, ד"ר מרטין שרמן. זהו נייר עמדה ומבוא למחקר על הכנות הרשות הפלשתינית למלחמה בישובים היהודיים במגמה לסלקם. זאת, מייד לאחר כינונה של המדינה הפלשתינית. עם ההכרזה הצפויה על כינונה של מדינה פלשתינית, יחול שינוי בסיסי במעמדה של 'הרשות הפלשתינית', וזו תעבור למעמד המוגדר היטב במשפט הבינ"ל, של יישות ריבונית. הכרה בינ"ל במדינה הפלשתינית על פי גבולות 67, תהפוך את ישראל למפרה את המשפט הבינ"ל (אמנת ג'נבה הרביעית), שכן צבאה ואזרחיה החמושים יימצאו בשטחה של מדינה ריבונית. ולכן, התביעה מצד ממשלת המדינה הפלשתינית לישראל, לסלק את צבאה ואת אזרחיה משטחה הריבוני תהיה אולטימטיבית. שכן זו תהיה מעוגנת במשפט הבינלאומי ותזכה בתמיכה גורפת של הקהילה הבינ"ל. יתרה מזאת, כחברה בליגה הערבית, תזכה המדינה הפלשתינית לגיבוי אוטומטי של כל 21 מדינות הליגה עם מצרים וסוריה בראשן, החתומות על הסכם לשיתוף פעולה צבאי נגד ישראל. "נמצא כי תחת לחץ בינלאומי כבד, בצירוף עם איום במלחמה כוללת, אשר ילווה, כפי שראשי הרשות הפלשתינית, וראשי החמס והג'יהאד האיסלאמי, ואף חברי כנסת ערביים (חנין זועבי), מצהירים חדשות לבקרים, ב"התקוממות מזויינת", או "אינתיפאדה שלישית", (כלומר מתקפה על יישובים יהודיים ביהודה ושומרון), עלולים להתרחש מעשי טבח והחרבת יישובים מבודדים, כמהלך של מלחמת העצמאות הפלשתינית, או כחלק ממלחמה כוללת שתתפתח כנגד מדינת ישראל, באם תיחלץ לעזרתם של היישובים היהודיים", כותב חיסדאי. אז מה עושים? חיסדאי לא מקבל את הטענה ולפיה מדובר בחזון אפוקליפטי שכקודמיו לא יתרחש. הוא מזכיר את דו"חות המודיעין שקדמו למלחמת יום כיפור ואת ההתעלמות בדרגים השונים מתוך אותה קונספציה זכורה לדיראון עולם, וממליץ לעם ישראל שלא לשגות שוב באותה תחושה. "יש כאן קונספט שהולך וקורס לפנינו", הוא אומר וקובע כי אשליית הביטחון אינה אלא טיח על העיניים, כלשונו. "המסר של רצח בני משפחת פוגל צריך להיות החובה שלנו להתעורר ולחשוב מה יקרה אם אלו לא יהיו שני צעירים אלא מתקפה מתוכננת ומסודרת על ידי כוחות שמתאמנים לכך כבר למעלה מעשור...". כאמור את הדו"ח שלו שולח חיסדאי לאנשי ביטחון, מדיניות ותקשורת בתקווה להעיר את הציבור הישראלי. אחת התגובות שקיבל הייתה של המשפטן הבכיר פרופ' שוחטמן שקבע כי המענה חייב להיות בראש ובראשונה החלת ריבונות ישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון. לטעמו שלחיסדאי להכרזה שכזו יהיה תוקף מבחינת החוק הבינלאומי והבהרה לעולם כולו שבכוונתה של ישראל להיאבק בחירוק שיניים על האזורים הללו. עוד הוא מוסיף כי הכרזה שכזו תלווה מטבעה בהצטיידות ביטחונית אחרת ומשודרגת בבסיסי צה"ל, בישובים ובצירי התנועה והדברים שייראו על ידי הפלשתינים השכנים יתורגמו מיידית כרצינות בכוונותיה של ישראל וכאזהרה מפני הבאות. ומה באשר להתנגדות הצפויה מצידו של השמאל הישראלי למהלך שכזה? חיסדאי מספר על קבוצות שיח שקיים באחרונה עם אנשי שמאל קיצוני ושמאל מתון, בין השאר במסגרת מפגשי פצועים ישראלים ופלשתיניים, ובמפגשים אלה נוכח לדעת שקיים הבדל מהותי בין השמאל הרדיקאלי לזה המתון המהווה את רובו המוחלט של השמאל וסבור, לנוכח המציאות בשטח, כי לא קיים פרטנר פלשתיני לרעיון שתי המדינות שאותו הוא מנסה לקדם, ועל כן גם שם בוחנים דרכי גישה ומחשבה אחרות.