ציר ישראל לשעבר בוושינגטון יורם אטינגר סבור שעם קצת נחישות ישראלית יהיה ניתן להפוך את ההכרזה בספטמבר באו"ם על הקמת מדינה פלשתינית לדף נייר חסר ערך. "זה תלוי כעת בשני גורמים, בישראל ובארה"ב. אין לי ספק שארה"ב לא תיתן את ידה למימוש ההמלצה של האו"ם על הקמת מדינה פלשתינית. למרות שבבית הלבן יושב היום נשיא שמזדהה עם הצהרה כזאת, הרי שלמזלנו בארה"ב הנשיא הוא לא הממשל אלא רק זרוע אחת, והזרוע השנייה קרי הקונגרס מתנגד להכרזה כזאת בכל תוקף. אובמה הוא אחד הנשיאים החלשים ביותר בהיסטוריה כך שברור שהוא יצטרך להתיישר עם הקונגרס". אטינגר מזהיר שלצד האופטימיות צריך לזכור שהקונגרס האמריקאי עלול לפרש בצורה שגויה את איתותי ההססנות של ממשלת ישראל. "למרבה המבוכה ישראל לא הבהירה מהי העמדה הישראלית. מדינת ישראל צריכה להפגין נחישות והתנגדות חד משמעית להחלטה וביחד עם תמיכה אמריקאית, זה יביא לעיקור מוחלט של ההכרזה על מדינה פלשתינית. אני מעריך שאם תהיה הכרזה על מדינה פלשתינית, הקונגרס האמריקאי יפסיק את סיוע החוץ לרשות הפלשתינית. לצערי כל עוד האיתותים מירושלים ממשיכים לשדר הססנות, פקפוק, נסיגה ורצון לפייס ולמצוא שפה משותפת עם הרשות הפלשתינית, זה עלול לאותת לקונגרס האמריקאי, שישראל שוב פעם עלולה להפוך עוד קו אדום לקו ורוד". ציר ישראל לשעבר בוושינגטון מזכיר שגם החלטת עצרת האו"ם על הקמת מדינת ישראל בשנת 47 לא הייתה יוצאת אל הפועל אילו הייתה התנגדות אמריקאית להצהרה. "אם ארה"ב ורוסיה היו מתנגדות ב-47, ההכרזה הייתה שווה כקליפת השום. לשמחתנו הם תמכו בכך. גם בשנים האחרונות החלטות רבות של האו"ם התמסמסו, כמו ההחלטה ב-1975 של עצרת האו"ם על השוואת הציונות לגזענות והכרה במדינה פלשתינית. משה דיין אמר אז, שלא חשוב מה שאומרים באו"ם אלא מה עושים היהודים, ואכן לא הייתה שום משמעות להחלטה הזאת. כך קרה גם עם ההחלטה של ערפאת ב-1988 שהכריז על מדינה פלשתינית עצמאית, 130 מדינות תמכו, אבל שום דבר לא נשאר מזה". אטיגנר משוכנע שדווקא היום לאור הסכם הפיוס בין חמאס לפתח הסיכוי לתמיכה אמריקאית בהכרזה על מדינה פלשתינית שואף לאפס. "ארה"ב לא תיתן יד לאותה ברית מחודשת בין החמאס לבוגר האחים המוסלמים אבו מאזן. ההתקרבות בין אבו מאזן לחמאס היא איתות לקונגרס שהמשך העברת כספי הסיוע לרשות עלולים לעבור בעצם לגופי טרור, זה משהו שהקונגרס לא ישלים איתו. אבל לצערי מדינת ישראל ממשיכה גם בעניין הזה להפגין הססנות, פקפוק וחוסר נחישות, הפלשתינים מרגישים שיש להם רוח גבית. אין לי ספק שאם ירושלים הייתה מעבירה מסר לקונגרס שאנחנו מתנגדים לסיוע החוץ לרשות הפלשתינית, לא היה סיוע. לצערי מאז שנת 94 ועד היום, מדינת ישראל היא הלובי האפקטיבי ביותר של הפלשתינים בוושינגטון".
