במאמר שהוא מפרסם בבלוג שלו מציג ד"ר אסי סיקורל, מומחה ברפואת משפחה, נתונים מטרידים באשר לקשר בין התופעה הרווחת והולכת של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ונערים לבין צפייה במסכי המחשב והטלוויזיה. ד"ר סיקורל מציין בראשית דבריו את התופעה שרווחה כבר לפני למעלה מעשור ובה צצו מכל עבר ערוצי טלווזיה ייחודיים לילדים לצד הניסיונות לשכנע הורים בדבר הערך המוסף שבצפיית פעוטות במוסיקה קלאסית כרקע לסרטוני וידאו. לכל אלה, כך מסתבר מדבריו, חלק משמעותי בליקויים שהתגלו מאוחר יותר אצל ילדי הדור הנוכחי. "מי נתן להם טלוויזיה?", הוא שואל בכותרת מאמרו ומספר: "החוקרים שמנסים לבדוק מדוע יותר ילדים היום סובלים מהפרעת קשב, הצביעו תחילה על גורמים שונים לתופעה: תזונת הילדים, הירידה בפעילות הפיזית והימנעות מחשיפה לטבע. רק בשלב מאוחר יותר נמצא גורם נוסף: רמת החשיפה של ילדים למסך הטלוויזיה או למסך המחשב. כן, זו עובדה: הילדים שלנו נחשפים לתוכן זוהר שמרצד ומתנועע על הזמן, וזה לא עושה להם טוב". "בשנת 2010 פורסם מחקר בכתב עת רפואי חשוב ברפואת ילדים שהראה קשר ישיר בין חשיפה למסכים (טלוויזיה ומחשב) לבין הפרעת קשב. הקשר היה רציף לאורך הילדות ועד לבגרות. מחקרים קודמים הראו שחשיפה לטלוויזיה לפני גיל שלוש גם היא קשורה להפרעת קשב וריכוז", כותב סיקורל ומוסיף נתונים ואזהרות: "החברה האמריקנית לרפואת ילדים הביעה את עמדתה בנושא בנחרצות: קיים פיתוי לשים את התינוק או הפעוט שלך אל מול הטלוויזיה בכדי לצפות בתכניות שנוצרו בעבור פעוטות מתחת לגיל שנתיים. אל תעשו את זה! השנים המוקדמות האלו חיוניות להתפתחות הילד. האקדמיה מודאגת מההשפעה של תכניות טלוויזיה המכוונות לילדים מתחת לגיל שנתיים על התפתחות הילדים. רופאי ילדים מתנגדים בתקיפות לתוכניות כאלו, במיוחד כשאלו משמשות לשיווק צעצועים, משחקים, בובות, מזון לא בריא ומוצרים אחרים לפעוטות. השפעתה החיובית של הטלוויזיה מוטלת בספק, אבל ההשפעה החיובית של קשר בין הורה לילד ברורה. מתחת לגיל שנתיים, שיחה, שירה, קריאה, הקשבה משותפת למוזיקה, או משחק חשובים הרבה יותר להתפתחותם של ילדים מתכניות טלוויזיה". לנוכח כל זאת ממליץ ד"ר סירוקל שורת אזהרות ראשוניות: "עיקרון הזהירות מחייב אותנו כהורים להשתמש בשיקול דעת בכל פעם שאנחנו מאפשרים לילדים לראות תכניות או לשחק במחשב. לילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז, אני ממליץ על "דיאטת מסכים": לקבוע גבולות: אין חשיפה למסכים אחרי השעה שמונה בערב, או לפחות שעתיים לפני זמן השינה. עדיף שזמן החשיפה למסכים לא יעלה על שעה עד שעתיים ביום. לקבוע תכנים: תכנים אלימים, קופצניים, או מרצדים טובים פחות, והאחריות היא עלינו ההורים לסייע בבמציאת התוכן הנכון". והעיקר: "להציע אלטרנטיבה: החליפו זמן מסכים בזמן משפחה: משחקי קופסה, משחקי כדור, הקראת סיפור, שיחת טלפון עם סבתא וסבא ובישול משותף עדיפים בהרבה מישיבה איש תחת מסכו האישי". אופציה נוספת כמו לזרוק את הטלוויזיה מהבית או לא להכניס אותה מלכתחילה הבייתה לא הזכיר הד"ר במאמרו. את הבלוג שלו פרסם ד"ר סיקורל באתר קופ"ח 'כללית'.
