בית המשפט העליון אישר את פסיקת בתי המשפט, לפיה גם נהג אוטובוס חייב למסור את פרטיו המלאים באם היה מעורב בתאונה עם כלי רכב אחר. בית משפט השלום קבע, כי הנהג אשר היה מעורב בתאונה עם רכב פרטי סירב למסור את פרטיו המלאים לאישה אשר היתה מעורבת בתאונה עם האוטובוס ואף סירב להגיש לה עזרה. את הפרטים גילתה האישה לאחר שאחת מנוסעות האוטובוס הסיטה את ידו מכרטיס המכיל את פרטיו, אז עלה בידי הנוסעת לרשום את שמו ומספר רשיונו. טענת הנהג לפיה במסרו פרטים חלקיים פעל לפי הוראות תקנון חברת "דן" (סעיף 87) ותקנה 423 לתקנות התעבורה נדחתה, בנימוק שהוראות אלה מתייחסות לפרטים אותם יש למסור בכל עת; ואילו בקרות תאונה יש לנהוג על-פי הוראות תקנה 144(א)(3) ולמסור פרטים מלאים. על הנהג נגזרו לאור זאת קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו; פסילה בת 5 חודשים מקבלת רשיון או החזקתו; פסילה מותנית לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים; והפעלת פסילה מותנית שהיתה תלויה ועומדת נגד הנהג בחופף לעונש. ערעור שהגיש הנהג לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שבית המשפט קובע כי חזקה על המבקש, נהג במקצועו, שהוא מכיר את הוראות הדין החלות עליו ועל כן אין לקבל את טענתו, כי עומד להגנתו סייג "זוטי הדברים" - טענה שנדחתה גם על ידי בית המשפט לתעבורה. הנהג לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אותה דחה השופט אליקים רובינשטיין, באמרו כי "אילו סברתי כי הפירוש שנתנו לחובה המוטלת על נהג אוטובוס לעניין מסירת פרטים הוא מוטעה, ונוכח היות הנושא בר עניין לרבים, היה לכאורה מקום לשקול רשות ערעור. אך משסבורני כי לא נמצא כל פגם בהכרעותיהם של בית המשפט הקודמים, איני רואה מקום לרשות ערעור". בנוסף המליץ רובינשטיין, כי "כיון שעסקינן בשירות ציבורי, וכדי למנוע את הצורך בהשתהות של רכב ציבורי מעבר לנחוץ, הן לשם טיפול בנפגע במקרה של תאונה והן לשם חסכון זמנם של הנוסעים גם במקרה של תלונה אחרת, כדאי שכל נהג יחזיק עמו בין מסמכיו פתקים מוכנים מראש ובהם פרטיו האישיים המלאים לפי דרישת תקנה 144(א)(3), והרלבנטיים לאוטובוס ולא לנהג, כמו מספר רישום הרכב".
