בית המשפט למשפחה הורה על סילוקו של בעל מכה מביתו, זאת בכדי שאשתו וילדיו יוכלו לשוב ולגור בבית ולצאת ממעון לנשים מוכות לשם נמלטו מאימת אלימות הבעל. שופט בית המשפט למשפחה בת"א, יהורם שקד, ציין כי "עדותה של האשה על אווירת הפחד והטרור שהיו מנת חלקה הותירו בי רושם של עדות כנה ואמיתית. האשה העידה כיצד באחד המקרים המשיב היכה אותה בחוזקה בפניה, הותיר בה סימנים והיא, מתוך בושה, אמרה לבני משפחתה כי היא נפלה במדרגות". לדבריו, "התרשמתי כי הדבר האחרון בו חפצה האשה הינו 'לסבך' את הבעל ואולם, הגיעו מים עד נפש וכאשר חששה לחייה רק אז ולא קודם לכן, אזרה אומץ והגישה תלונה למשטרה". בניגוד לכך ציין השופט, כי "בניגוד למבקשת (האשה - ש.פ), אשר לא ניסתה להתחמק משאלות והשיבה לכל שאלה ושאלה, לפרקים, הפך המשיב (הבעל - ש.פ) את חקירתו הנגדית לפארסה, תוך שהוא "מגלגל" עיניים ונותן תשובות מתחמקות". השופט הוסיף, כי "אין מחלוקת כי זוהי זכותה של האשה וזכותם של הילדים למדור שקט ושלו. אין עוררין כי מגורים בתוך דל"ת אמות עם בן זוג אלים, מכה או מאיים עומדים בסתירה גמורה לאותה זכות". לאור כל אלו קבע השופט, כי "כאשר אני שוקל את מכלול האינטרסים של המשפחה, תוך שאני נותן ביטוי למצוקתם של הילדים, להיותם דרים במקום זר, להוצאתם הכפויה מביתם המוכר למעון לנשים מוכות, להיותה של האשה 'אשה מוכה' במלוא מובן המילה – הרי שהתוצאה המתבקשת הינה הרחקתו של המשיב מדירת המגורים ומתן אפשרות למבקשת ולילדים לשוב לדירת המגורים בראש מורם". "אם וככל שהמשיב היה מכה על חטא, מבקש בכנות את סליחתה של האשה ופועל לשכנע את בית המשפט ואת האשה כי התנהגותו הרעה לא תשוב על עצמה, ייתכן ובית המשפט היה מסתפק בתקופת הפירוד עד כה ולא מרחיק את הבעל מהדירה. דא עקא, דווקא התעקשותו של המשיב כי דבר לא אירע וכי התנהגותו הינה מימים ימימה טובה ונעימה, הם אשר היוו את הטעם הנוסף להרחקתו של המשיב מדירת המגורים" ציין השופט.
