"המקור" היא אחת התכניות האיכותיות בטלוויזיה. דווקא על הרקע הזה הפתיעו עורכיה לפני שבועיים כשהקדישו לא פחות מ- 22 דקות לאחד האייטמים המוזרים שהוצגו על מסכנו בעת האחרונה. מדובר בסיפורם של ארבעה קטינים יהודים שתקפו באכזריות, במרכז ירושלים, שני צעירים ערבים, והביאו למותו של אחד מהם, חוסאם חסאן. הכתבת, נסלי ברדה, החזירה לזירת האירוע את חברו של ההרוג, מוראד ג'ולאני, שנפגע אף הוא, וזה שיחזר את ההתנפלות עליו ועל חברו בקריאות "מוות לערבים". עד כאן כתבה ראויה. אלא שלברדה הייתה מהפרשה הזו גם תובנה מעניינת, שאליה הגיעה בעקבות השוואה שערכה בינה לבין פרשת הריגתו של אריק קרפ על ידי שלושה ערבים בחוף תל אביב. ברדה מצאה שארבעת היהודים הואשמו בהריגה לעומת שלושת הערבים שהואשמו ברצח והגיעה למסקנה המתבקשת: הפרקליטות גזענית ומתנכלת לערבים. הפרקליטות, צריך לדעת, מטפלת בשנה בעשרות תיקי רצח והריגה. אם ב"מקור" היו לוקחים עשרה תיקים, משווים ביניהם ומגלים הטיה מובנית לטובת היהודים, זה היה סיפור. אבל לקחת שני תיקים, במקומות שונים, בנסיבות לא ממש זהות, ולהגיע לכאלה מסקנות מפחידות? ברדה, אגב, יכלה באותה מידה של רצינות לקחת אנס נתנייתי שנדון לשש שנות מאסר, להשוות אותו לאנס באר שבעי שנדון לשמונה שנים ולהגיע למסקנה שעומס החום מביא את השופטים בנגב להחמיר בענישה.
רצה הגורל ושעות ספורות לפני השידור החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב להרשיע את הערבים, שהביאו למותו של אריק קרפ היהודי, רק בהריגה ולא ברצח. אופס. טוויסט בעלילה. עכשיו הסתבר פתאום שבניגוד לפתיח של התכנית שמתח ביקורת על "התנהגותה של מערכת המשפט", המערכת דווקא עושה את עבודתה בדיוק לפי הכללים של "המקור", לא?
אבל לברדה, שלא אפשרה לשום עובדה לבלבל אותה, הייתה עוד תזה. "בסיפור הזה יש את כל המרכיבים שמפרנסים בדרך כלל כותרות ראשיות בצבע אדום", קבעה ותמהה כיצד הריגתו של חסאן לא זכתה לבולטות תקשורתית ראויה. ברדה חיפשה שחקן חיזוק שיסייע לה עם הטענה המגוחכת על התקשורת הימנית שונאת הערבים ומצאה את מבקר הפנים של ערוץ 10, זאב חספר, שבמקרה משמש בימי שגרה גם כעורך תכנית הלילה שלה, "היום שהיה". חספר הסכים איתה בכאב ש"זה פשוט לא מעניין את הקוראים שלנו ואת הצופים שלנו". כדי להוכיח את עמדתה הראתה כיצד הידיעה על הריגתו של חסאן פורסמה "הרחק מהעמודים הראשיים...בקטן, אי שם לקראת הסוף".
וכעת לעובדות. חסאן נדקר למוות ביום חמישי בלילה. בימים הראשונים שאחרי מותו כיוון החקירה המרכזי של המשטרה היה שמדובר בקטטה, אחת מיני רבות שמתרחשות בכיכר החתולות במרכז ירושלים, ולא בהתקפה על רקע גזעני. זה היה גם הדיווח שפרסמה באתר האינטרנט שלה: "... לפנות בוקר פרצה קטטה בין יהודים לערבים, שהיו ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול". באותו עמוד, אגב, דיווחה המשטרה גם על גופת אישה שנמצאה בדירתה בחיפה. גם החיפאית לא הגיעה לכותרות למרות שהיא לא ערביה. חלק מכלי התקשורת שעסקו במותו של חסאן ציינו במפורש שמדובר באזור הידוע כמוכה אלכוהול, סמים ואלימות. זו הייתה הסיבה היחידה לכך שהעיתונים זרקו את הסיפור לעמודיהם האחוריים. שיכורים שדוקרים אחד את השני יש לנו כל יומיים. וכשהמשטרה או השב"כ תופסים ג'ק טייטל, יהודי שרוצח ערבים, או אוהדים של בית"ר ירושלים שתוקפים פועלים ערבים ב'טדי' זה מגיע ועוד איך לכותרות הראשיות, גם אם מבקר הפנים של ערוץ 10 לא יודע את זה.
ובכל זאת, משהו אחר בדיווח של נסלי ברדה הציק לי. ראיתי שהיא בדקה איפה מיקם "ידיעות אחרונות" את הידיעה על חסאן המת, איפה מיקם אותה "מעריב" ואיפה מיקם אותה "ישראל היום". יכול להיות שרק את "הארץ" היא שכחה, שאלתי את עצמי. בדקתי. "הארץ", מסתבר, היה הגרוע מכולם. אצלו פורסמה הידיעה על מותו של חסאן בעמוד האחרון של החדשות, בידיעה הכי קטנה בעמוד. למה? כי גם ב"הארץ" חשבו תחילה שמדובר בקטטת שיכורים ולא ברצח לאומני. אז למה ברדה לא הזכירה גם את הטיפול הלקוי של "הארץ" בסיפור? כי אם היא הייתה מספרת שגם "הארץ" תחב את חיסול חסאן לסוף העיתון הייתה טענת התקשורת הגזענית שלה קורסת ברעש גדול. גם "הארץ" שונא ערבים? יש גבול. "המקרה הזה הוא מראה שמשקפת את אשליית שוויון יהודים ערבים בפני החוק", התפייטה הכתבת רגע לפני ההפתעה האמיתית שהגיעה בסיום התכנית, בדו שיח שקיימו באולפן עפר שלח ורביב דרוקר. גם שניהם, הסתבר פתאום, לא ממש הבינו את האייטם של נסלי ברדה. גם הם, בניגוד לטענה החוזרת ונשנית של ברדה, חשבו שאין פה שום סיפור של גזענות. "אני בטוח שהפרקליטות לא גזענית ובית המשפט לא גזעני...פה לא הייתה גזענות", סיכם דרוקר. "אני חושב שכן מעניין אותנו שארבעה יהודים עושים דבר כזה לערבי בלי שום מניע. רק שמה שקרה הוא שהדיווח בהתחלה יצא כמו קטטה...זה נשמע כמו עוד דיווח משעמם". אם השיחה הזו בין שלח לדרוקר הייתה מתקיימת בישיבת המערכת לפני התכנית ולא בשידור החי שבסופה, הייתה יכולה תכנית "המקור" לחסוך לעצמה את הכתבה המביכה הזו.
