ביום חמישי האחרון הוגשה עתירה מנהלית נגד משרד התחבורה ומשטרת ישראל שעניינו פסילת מכשיר הינשוף והמשך השימוש בו. העותר אזרח ישראלי הטוען כי תוצאותיו אינן אמינות ואינן מספיקות לשם ביסוס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת אלכוהול. בנימוקי העתירה נכתב כי מכשיר הדראגר (הינשוף), הוא המכשיר באמצעותו פועלת משטרת ישראל על מנת לבסס הרשעת נהגים החשודים בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בכמות העולה על המותר בחוק. העותר הינו נהג בן כ-54 שנים, אשר בדצמבר 2008 נעצר על ידי משטרת ישראל ונמצא על ידי מכשיר הינשוף ששתה לכאורה אלכוהול בכמות העולה על המותר בחוק (חרף העובדה שבבדיקת המאפיינים הוא נמצא כשיר). נהג, שמעולם לא נתפס בביצוע עבירה דומה (מאחר ומעולם לא ביצע עבירה כנטען כנגדו), הנהג טען כי לא שתה את כמות האלכוהול שהמכשיר ייחס לו. הוא חל לחקור בנושא וגילה כי מכשיר הדראגר(הינשוף) אינו עומד בסטנדרטים מדעיים – זאת בניגוד לאופן שמשטרת ישראל מציגה אותו. ככל שבדק העותר את הנושא, נתברר לו כי מדובר במכשיר המוצג כמכשיר מדעי, המספק תוצאה חד-חד ערכית, בעוד שהאמת היא שהמכשיר אינו אמין ואינו עומד באמות המידה הנדרשות לשם ביסוס הרשעה בדין פלילי. לב ליבה של העתירה נוגע לבחינת המצב המשפטי במדינת ישראל. הבדיקה מגלה כי כיום אין כל מקור חוקי המאפשר למשטרת ישראל לעשות שימוש במכשיר הינשוף, וחרף זאת, משטרת ישראל עושה בו שימוש בניגוד לדין – ומכאן שכל בדיקה שמבוצעת במכשיר דינם להתבטל. סוגיה מרכזית התופסת חלק נכבד נוגע ללקונה בחוק. מדינת ישראל בדגש על משרד התחבורה לא הבחינו כי כיום מרשיע בית המשפט נהגים ששתו לשכרה על בסיס הטענה כי הנהג עבר את "המידה הקבועה" המותרת על פי החוק. אולם, המחוקק ביטל לפני מספר שנים את המושג "מידה קבועה" ומכאן שאין היא מוגדרת בתקנות ולא ניתן לה ערך מספר מספרי. "הלכה למעשה, "המידה הקבועה" איננה מוגדרת עוד בתקנות ולא ניתן לה ערך מספרי - קרי, לא קיימת נקודת ייחוס באשר לשאלה "מה היא רמת האלכוהול המותרת להימצא בגופו של אדם על פי חוק בעודו נוהג", והכול כפי שיתואר להלן. נכון להיום, פקודת התעבורה ותקנות התעבורה אינן מגדירות מהי המידה הקבועה של ריכוז אלכוהול בגופו של אדם המותרת על פי דין בשעת נהיגה ברכב. לפיכך, לא קיים מקור הסמכה לפיו ניתן להעמיד לדין אדם בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בכמות העולה על המותר בחוק, על פי תוצאות בדיקת הנשיפה וזו בלבד. העותר טוען בהקשר זה, כי בהעדר ערך ריכוז אלכוהול אסור בגוף, לא יכולה להתקיים הקביעה "שיכור" בעבירה של נהיגה בשכרות. בהעדרו של מקור הסמכה, יש לפסול את החלטת הרשות המנהלית להעמיד לדין את העותר וכן לקבוע כי המשיבה מנועה מלהעמיד לדין נהגים בגין נהיגה בשכרות. לעתירה צורפו חוות חוות הדעת נכתבו על ידי ד"ר וריו ורטניק ואינג' ודים לוזנסקי, מומחים בתחומי הטוקסיקולוגיה, הכימיה והביוטכנולוגיה בישראל. בחוות דעתם, לאחר שערכו בדיקה מעמיקה ומקיפה למכשיר הינשוף, ולאחר שבחוות דעתם מתואר בפירוט רב אופן פעולתו של מכשיר הדראגר, הגיעו המומחים למסקנה כי מכשיר הדראגר אינו אמין לשימוש, הוא יוצר הפלייה בין סוגי אנשים שונים ואיננו מספק תוצאות בדיקה מדויקות אלא שהתוצאות אותן מציג המכשיר עלולות לסטות מהתוצאה האמיתית בשיעור של עד 7,000% וזאת מהטעמים הבאים: המכשיר אינו אמין בשל האופן בו מבוצעת בדיקת הכיול: יש לזכור כי מהירות זרימת האוויר הינשוף המוכנס למכשיר בשעת בדיקת הכיול שונה באופן קיצוני ממהירות זרימת האוויר הינשוף המוכנס למכשיר על ידי הנבדק. בדיקת הכיול נעשית בתנאים של מהירות זרימת אוויר קבועה באשר אצל הנבדק מהירות זרימת האוויר משתנה. בנוסף, ערכי זרימת האוויר בזמן הכיול ובמהלך בדיקת נבדק אינם מצויים בטווח ערכים זהה. לעניין זה, ריכוז האלכוהול באוויר הינשוף נקבע באמצעות המנה שמתקבלת מחלוקת כמות חלקיקי האלכוהול (במיקרוגרמים) בנפח האוויר הינשוף. כמובן, אם נפח האוויר הינשוף איננו מופיע באופן מדויק על גבי המכשיר, הדבר משפיע באופן ישיר על תוצאות הבדיקה. ההבדל העצום בשיעור קצב זרימת האוויר הינשוף שמוציא הנבדק לבין קצב זרימת האוויר בבדיקת הכיול, משפיע באופן קיצוני על אמינות תוצאות הבדיקה – ופוסל אותה לשימוש על פי כל אמת מידה מדעית. מבחינה מדעית, בלתי אפשרי להעריך באופן אובייקטיבי אם חוסר ההתאמה בקצב הנשיפה מטה את תוצאות בדיקת הנשיפה. לאור האמור, ברי כי הנתונים המוצבים במשוואה המחשבת את נפח האוויר הינשוף אינם יכולים להיתפס כמדויקים מהבחינה המדעית וודאי שאינם ברמת הדיוק הנדרשת לשם הרשעה פלילית.
