היחס השונה שבו מקבלים אמצעי התקשורת אירועי מחאה בלתי ממלכתיים, בעיקר כאלה שחורגים ממתחם הנימוס המקובל, מרתק אותי בכל פעם מחדש. החיבוק החם שקיבלה בשבוע שעבר ההפגנה של יואל שליט וחברתו בטקס הדלקת המשואות הייתה דוגמה אחת, מצוינת, לכך. מאמרים שפורסמו בעקבות המחאה הזו פיארו את חופש המחאה, את זכות הזעקה ואת הצורך לבעוט מפעם לפעם בממלכתיות המעונבת. אם היה משהו שהטריד בכל זאת את התקשורת, שחלקים גדולים ממנה שכחו שהציבור התיישב מול הטלביזיה כדי לראות את טקס הדלקת המשואות ולא כדי לצפות בהפגנות בשידור חי, הייתה העובדה שמי שהיו אחראים על שידור הטקס לא צילמו את שליט ולא עשו קלוז-אפ על השלט שלו. אם זה היה תלוי בכמה עיתונאים היה הטקס מופסק ויערה וינקלר, חברתו של יואל שליט, היתה מוזמנת לשאת דברים על הבמה. בואו נודה על האמת, אין בתמיכה שקיבל בשבוע שעבר יואל שליט על הצעד שלו, שום דבר תמים. כלי התקשורת, ככלל, מקפידים לבדוק היטב מי המוחה ונגד מה הוא מוחה לפני שהם מחליטים אם מדובר במחאה חשובה וחיובית או בהתפרצות חצופה שדורשת גינוי. מחאת שליט התקבלה בחום בעיקר משום שכוונה נגד בנימין נתניהו, האיש שכל מה שנעשה נגדו מתקבל בתקשורת בחום. בערך כמו מחאתם של בני משפחות הנספים בכרמל, שפוצצו לפני כמה חודשים את טקס הזיכרון ושלחו את השר אלי ישי החוצה בבושת פנים. התקשורת, שמתעבת את ישי בכלל, ואת עמדתו בעניין העובדים הזרים בפרט, צהלה ושמחה. זה לא קרה תמיד. נסו להיזכר, לדוגמא, איך נשחט מעל דפי העיתונים חננאל דיין, שנבחר אחרי ההתנתקות לחייל מצטיין ונמנע מללחוץ את ידו של הרמטכ"ל דן חלוץ, מי שהיה שותף בגירוש סבו מגוש קטיף. נסו להיזכר מה קרה ללוחמי גדוד שמשון, שהניפו שלטים בטקס ההשבעה בכותל. אסור לערב פוליטיקה בצבא, הסבירה להם העיתונות. ובעצם למה לא? זו הרי תפיסה ממלכתית מיושנת. ממש סיקסטיז. שהרי אם "הלאה הממלכתיות" היא הבשורה החדשה, לוחמי שמשון הם בכלל מפיצי הבשורה, לא? ואיפה התחבאה החיבה העיתונאית היתרה הזו להפגנות, כשעשרות אזרחים נעצרו לפני ההתנתקות בכל רחבי הארץ באלף ואחת יוזמות מחאה בלתי מזיקות ובלתי אלימות? איפה היא הייתה כשנמנעה כניסתם לכותל של נערים שבתיקם נמצאה חולצה עם כתובת נגד ההתנתקות? איפה היא הסתתרה כשנערות לא הורשו להיכנס לטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, כשבכיסן מחזיק מפתחות עם הכיתוב "מתחברים לגוש קטיף"? איפה היא הייתה כשנתן אנגלסמן, חבר מרכז ליכוד שליווה את אימו, ניצולת שואה, בדרכה להדליק משואה ביד ושם, זומן לחקירת שב"כ דחופה משום שקודם הטקס התייעץ עם חברים על הרעיון להביע שם מחאה? ללמדכם שאין מאחורי התמיכה הזו ביואל שליט דבר לבד מצביעות עיתונאית פוליטית. הא ותו לא. לבלוג המלא של ליבסקינד
