התקשורת הישראלית ברובה מתייחסת לדברי נתניהו בפני אובמה כמעט כאל חוצפה, אולם בשיחה ביומן ערוץ 7 מזכיר הציר לשעבר יורם אטינגר היסטוריה רצופת מחלוקות בין ראשי ממשלות ישראליים לנשיאים אמריקאים, מחלוקות שהתגובה הישראלית הייתה תקיפה לאין ערוך מזו של נתניהו ועם זאת זכתה להערכה מצידם של בני השיח שמעבר לים. אטינגר מזכיר את ימי ניקסון שביקש להנחית על ראש הממשלה גולדה מאיר את תכנית רוג'רס לביטול הריבונות הישראלית בירושלים ושיבה לגבולות 67', בקשה שבתגובה לה לא הסתפקה גולדה מאיר בויכוח קצר עם בן שיחה אלא הורתה להקים שכונות יהודיות חדשות לבירה כדוגמת גילה ונווה יעקב. תגובתה זו של מאיר התקבלה על ידי ניקסון לאחר תקופת מתח קצרה, כעדות לכך שיש לו בישראל בת ברית השומרת על עקרונותיה. כך היה גם כאשר על לוי אשכול לחצו להימנע מסיפוחה של ירושלים ולהפסיק את הבניה בבירה. בתגובה בנה אשכול את שכונת רמת אשכול וסיפח את מזרח ירושלים. עוד מזכיר אטינגר את הלחץ שהופעל מצידם של ג'ורג' בוש האב וג'יימס בייקר על ראש הממשלה שמיר שבתגובה הרחיב את התיישבות ביהודה ושומרון, מהלך שהוביל לחיזוק הקשרים הביטחוניים בין המדינות. כל זאת לבד מהלחץ שניסו האמריקאים להפעיל על דוד בן גוריון כשתשובתו הייתה לאו מוחלט לדרישות הנסיגה, השבת הפליטים וכיוצא באלה, והוא ראש ממשלה של כשש מאות וחמישים אלף יהודים בלבד, ולא של מדינה בת מיליוני אזרחים כהיום. אטינגר מדגיש בדבריו שהנשיא האמריקאי אובמה אינו מייצג יותר מאשר מיעוט בתוך הדמוקרטים ואינו זוכה לתמיכת הקונגרס והציבור האמריקאי. בהקשר זה הוא מזכיר ביקורת נוקבת שהוטחה באובמה מצידו של הוושינגטון פוסט המשויך לשמאל האמריקאי, וגם הוא קובע כי הנאום בלתי מציאותי וכזה השופך שמן על מדורת הסכסוך בעיקר כאשר לא ברור שאכן יש בר שיח לתהליך מדיני. אטינגר מצטט שורת בכירים דמוקרטים המבקרים את אובמה על התנהלותו ודורשים ממנו להטיל וטו על רעיון המדינה החד צדדים במידה ואכן יועלה הרעיון הזה במועצת הביטחון של האו"ם. "צריך לדעת שלקונגרס יש כוח ליזום מדיניות ולחייב נשיא לנקוט מדיניות, ואפילו להפוך החלטות של נשיא. כדי להיבחר שוב אובמה צריך להתקרב לקונצנזוס האמריקאי האוהד את ישראל. אין לו ברירה אחרת". אטינגר מספר על פגישה לה היה שותף בין ראש הממשלה שמיר לג'ורג' מיטשל ורוברט דול. הייתה זו פגישה בה עלו וצפו המחלוקות בין שני הממשלים, אך בתומה רכן דול לעבר שמיר ושאל אותו 'אתה יודע למה אנחנו מעריכים אותך? כי אתה קשוח'. "האמריקאי לא מעריך מנהיג שהוא שק חבטות, לא מעריך אדם שמחפש פופולאריות ובודק סקרים. האמריקאי אוהב מנהיגים עקביים המונחים על ידי אידיאולוגיה ועקרונות. האמריקאי לא תומך בנו רק משום האהבה אלינו אלא גם משום שהוא רוצה שביום סגריר תעמוד לצידו בת ברית יציבה. הדברים מתחדדים בעיקר בתקופה הנוכחית שבה מדינות ערב מציגות מחזות של חוסר אמינות, חוסר יציבות וחוסר יכולת ביצוע. לעומתן ישראל בולטת כאמינה, יציבה, בעלת יכולת ביטחונית ואזרחית". בדבריו מוסיף אטינגר ומזכיר את דבריו של אלכסנדר הייג שסיפר בשעתו שהמניע לתמיכתו בשדרוג היחסים עם ישראל הוא היותו פטריוט אמריקאי וידיעתו שישראל היא נושאת המטוסים הגדולה ביותר של ארצות הברית, שמצויה בנקודה הרגישה ביותר ואינה מחזיקה ולו חייל אמריקאי אחד. הוא קבע אז שישראל חוסכת למערכת הביטחון האמריקאית כעשרים מיליארד דולר מדי שנה. "ישראל היא ההשקעה האמריקאית הטובה ביותר". עוד הוא מספר על מפגש במפעל הF16 שם תוארה התרומה הישראלית לשכלולו של המטוס כמרחיקת לכת וככזו שהובילו ללמעלה משש מאות שיפורים במטוס והפיכתו למוביל בעולם. זאת בשל המוחות הישראליים העובדים בשיתוף פעולה עם האמריקאים. "במקום שמנהיגי ישראל יהדהדו את הדוגמאות הללו ויבהירו מדוע מדובר כאן בקשר דו סתרי באים עם התרפסות וכך אנחנו נראים, כחגבים", אומר אטינגר הסבור ומקווה שנתניהו ינהג אחרת ממנהיגים אלו. ומה באשר להעלאת קרנו של אובמה בעיני האמריקאים לאחר חיסול בין לאדן? אטינגר משוכנע שאת עשרת אחוזי התמיכה שהצליח אובמה לעלות במבצע החיסול הוא מסמס במציאות הפנימית הקשה בארצות הברית. "הוא מייצג את האגף השמאלי והשמאל שם הוא מיעוט קטן. הוא נבחר על קולות מרכז אבל מהר מאוד גילו שהוא מייצג את עמדות השמאל. הוא מגלה שהצלחות בינלאומיות לא מקזזות כישלונות פנימיים. את זה גילו גם בוש האב ובוש הבן. אובמה מסמל את האבטלה הגואה, את מחירי הדלק, את משבר הנדל"ן ומשבר הבנקים".
