בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס שר התפוצות וההסברה, יולי אדלשטיין, לסדרת סוגיות העולות מנאומו אתמול של נשיא ארצות הברית אובמה ומהתנהלותו המדינית של ראש הממשלה. בראשית הדברים נשאל השר אדלשטיין כיצד עוברים חייו האישיים כתושב גוש עציון המכהן כשר בממשלה המדברת על מדינה פלשתינית. לדבריו אמנם לשכניו יש לא פעם שאלות קשות והם מציגים אותן בפניו, אולם הוא רואה במפגשים אלה כלי דמוקרטי שכן את השאלות והטענות הוא מציג בפני ראש הממשלה והשרים ובכך מביא את רחשיו של ציבור המתיישבים. "הדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה ייצוגית, ואני משתדל להשמיע את הקול שלנו". בהמשך דבריו מביע השר אדלשטיין הערכה על אופן עמידתו של ראש הממשלה נתניהו בפני הנשיא האמריקאי אובמה והצבת עמדתו באופן ברור כאשר היא עוסקת בשאלות קיומיות עבור מדינת ישראל. לטעמו אין ספק בכך שדבריו של נתניהו השפיעו על אובמה והובילו לשינויים בתוכן נאומו השני, זה שנישא אמש בפני ועידת אייפ"ק. "אני אמנם לא הייתי כותב נאום שכזה עבור נשיא ארצות הברית, אבל אי אפשר להסביר אחרת את התיקונים בנאום", אומר אדלשטיין ומדגיש את ההבדל בין הנאומים לא רק בסוגיית גבולות 67' אלא גם בסוגיית היחס לחמאס כמי שלא ניתן לקיים איתו מו"מ מדיני, בעוד בנאומו הקודם בשבוע שעבר ראה בשיתוף הפעולה חמאס-פתח' תקלה משנית שיש לברר את מהותה. והאם האופן בו צויירה המציאות בתקשורת ככזו בה כופף נתניהו את ידו של אובמה לא עשויה להוביל לנקמנות עתידית מצידו של אובמה, ולדרישת תשלום עתידי מישראל? אדלשטיין לא סבור שכן. לטעמו גם אובמה יודע היטב שהתקשורת הישראלית אינה תקשורת מגויסת ולכל פרשן יש החופש לפרש את המציאות כרצונו, ובנוסף הוא מעלה שאלה אם בכלל מדובר באמת בכיפוף ידיים. הא עצמו כלל לא בטוח. ביקשנו להבין איזה הבדל מהותי מוצא אדלשטיין בין דברי נתניהו על גושי התיישבות ובין דברי אובמה על תיקוני גבול על בסיס גבולות 67', שני תיאורים לכאורה של אותה מציאות – קווי 67' כבסיס והבדלים קלים עליהם יוסכם במו"מ. אדלשטיין סבור שקיים הבדל מהותי בין תפיסת נתניהו לתפיסת אובמה שכן בעוד נתניהו רואה בגושים שטח ישראלי, בין השאר גם על פי מכתב בוש, ובאשר לשאר הוא מוכן לקיים מו"מ, הרי שאובמה רואה בגבולות 67' בסיס התחלתי עקרוני שממנו והלאה יחלו הצדדים לדון בהשלמת המו"מ. להערכתו הפלשתינים מעוניינים מאוד במתווה שכזה שכן הוא יעניק להם שטח רב, ואילו לקראת ספטמבר יוכלו להציג את ישראל כסרבנית שלום ואת עצמם כמי שנואש מהשיח המדיני עם ישראל לאחר שזו סירבה לסוגיות כמו פליטים, חלוקת ירושלים וכו'. לטעמו לו היו הפלשתינים מגיעים לספטמבר מתוך נקודה שכזו היו גורפים בקלות את אהדת האו"ם. סוגיה נוספת שעלתה בשיחה עם אדלשטיין היא הסוגיה הערכית פוליטית מדינית. לכאורה נראה שנתניהו אימץ את מצע 'קדימה' כאשר הוא מדבר על גושי התנחלויות. אדלשטיין מבהיר שהוא עצמו אמנם לא אוהב את מונחי הגושים וההיאחזות הביטחונית בבקעת הירדן, אולם קיימים הבדלים מהותיים בין נתניהו ל'קדימה'. בראש ובראשונה הוא מציין שקיים הבדל מהותי בין 'קדימה' של ימי שרון והנגבי ל'קדימה' של היום, זו שפנתה שמאלה ו"האחות שלהם היא מרץ", כלשונו. "הקולות שעולים מרובם המוחלט, למעט אחד או שניים שפויים, הם קריאה לנתניהו לקבל את עקרונות 67', למרות ששום ראש ממשלה קודם, כולל לא רבין ופרס, לא קיבלו את העקרונות הללו". ובאשר להבדלים העקרוניים בתפיסות העולם אומר אדלשטיין כי הרעיון הבסיסי בהקמת 'קדימה' היה שמירת הגושים כדי להגיע ל"התכנסות", לאחר שרעיון ה"התנתקות", הוכח כבלתי מוצלח. "יש ב'קדימה' תחושה שב-67' הייתה איזו תקלה וטעות שצריך לתקן. לעומת זאת ראש הממשלה נתניהו רואה ביהודה ושומרון חלק מהמולדת ועל בסיס התפיסה הזו הוא קובע שגושי הישובים שלנו במקביל לצורך להמשיך ולחפש את הדרך לשלום". לטעמו גישתו של מנהיג המגיע למו"מ מתוך תחושת צדק היא אחרת לחלוטין מזו של מנהיג המגיע לאותו שולחן מו"מ מתוך נימה מתרפסת ומתנצלת. ומה באשר להיערכות הישראלית לספטמבר הקרוב? השר אדלשטיין כמי שאחראי לסוגיית ההסברה הישראלית מספר על מאמצים שונים במספר מישורים – המישור הדיפלומטי בו ישראל עושה מאמץ לבודד את המדינות התומכות בגישה הפלשתינית, ובמקביל פעילות הסברתית עממית ברשת האינטרנט ובתקשורת העולמית כדי להוכיח את צדקתה המדינית והפוליטית של ישראל. במסגרת זו פועלים אנשי משרדו בהסברת מונחי יסוד כקווי 67', סוגיית הפליטים ואחרות. אדלשטיין מודע לכך שהסיכוי לניצחון ישראלי בזירה הזו קטן, אך הוא מקווה לפחות לאיזון. בהקשר הסברתי זה מזכיר אדלשטיין את האירועים הבינלאומיים האחרונים ככאלה המשמשים קלף הסברתי משמעותי עבור ישראל. בהקשר זה הוא מזכיר את חוסר היציבות במדינות המזרח התיכון, את חבירת הפתח' לחמאס, אירועי הנכבה ועוד. "אני לא חושב שאני יכול לשכנע את הליגה הערבית או את השמאל הרדיקאלי, אבל את הציבור הרחב, את צרכן התקשורת התמים בהחלט כן". השר אדלשטיין מתייחס בדבריו גם לבעיה נוספת עימה מתמודד משרדו, בעיה השמה לא פעם מקלות בגלגלי ההסברה הישראלית – השמאל הקיצוני בישראל. כשהוא נשאל אם בהתוויית מהלך הסברתי אין הוא חושש לטענות ואיומים מצידם של גורמי שמאל הרואים בהסברה נגד חלוקת ירושלים, נגד שיבת הפליטים ובאופן כללי נגד הנרטיב הפלשתיני, כאילו היו שימוש פוליטי במשרד ממשלתי, אומר אדלשטיין שהדברים כבר היו בעבר. "כשפתחנו קמפיינים רשמיים היו תלונות של גורמים קיצוניים כמו 'שלום עכשיו', אבל כשהדברים נאמרים מתוך קונצנזוס על ירושלים פליטים וכו' זה תואם אחוזים עצומים בחברה הישראלית, כשמונים אחוזים, ושם הצידה את אותם גופים שמנסים לתקוע לנו סכין בגב".
