בפתח ישיבת המליאה המיוחדת לרגל יום ירושלים ה- 44 אמר ריבלין, כי "יש מי שחשים כאילו במרוץ אחר הקידמה ואחר העבריות והישראליות המתחדשת, ירושלים גוררת אותם לאחור. יש כאלו המנסים לצייר את ירושלים כעיר של עבר בלי עתיד; כעיר של מיעוטים, של חרדים וערבים, עיר ללא ישראלים, כביכול." לדבריו, השחרת פניה של ירושלים והצגתה כלא רלוונטית נועדה להקל על חלוקתה, אולם "בל נהיה תמימים או מיתממים - לא נפתור את בעיית ירושלים על ידי חלוקתה". יו"ר הכנסת מתח ביקורת על הזנחת מזרח העיר: "הבטחנו ירושלים מאוחדת אבל לא קיימנו. בנינו את עיר דוד, הקמנו את מעלה הזיתים, גאלנו את "החורבה" מחורבנה, אבל מה עשינו למען ראס אל עמוד? מה עשינו למען הילדים המתגוררים במזרחה של ירושלים ואינם מוצאים שום מסגרת חינוכית שתקלוט אותם? מה עשינו למען שירותי הדואר במזרחה של ירושלים שכמעט אינם מתפקדים, ולמאות רחובות שם,שכלל לא מסופק בהם פינוי אשפה?". "עברנו ליד מחנות פליטים בתוככי ירושלים והתעלמנו מהם. לא שיתפנו אותם ברווחה ובצמיחה הכלכלית שהייתה מנת חלקם של חלקים אחרים בעיר. האם כך נוהגת מדינה ריבונית? האם כך מתנהלת עיר אחת? האם כך נבטיח שירושלים לא תחולק שוב? האמנם אנחנו מכירים בירושלים כבירת ישראל?", שאל ריבלין. "ירושלים המאוחדת לא תיבנה אם לא נבנה אותה כעיר אחת על כל חלקיה, אם לא נאחד אותה למסגרת אורבנית אחת, אם לא נשקיע במזרחה את המשאבים המושקעים במערבה", קבע והוסיף: "השיח הישראלי איננו אדיש לירושלים, ולא ניתָן להיות אדיש לה. העיסוק המתמיד שלנו בשאלת ירושלים, מימין ומשמאל, מוכיח שהיא אולי הכי רלוונטית בשיח הישראלי. כל עוד יש מי שמתרחק מירושלים, יש גם מי שמתקרב אליה; ותמיד יהיו גם כאלה, כמו הצנחנים, שרק בירושלים יאפשרו לעצמם להישבר, להזיל דמעה ולצאת מאמינים מכותל הדמעות".
