בהר הרצל התקיימה היום העצרת הממלכתית לזכר העולים מאתיופיה שנספו בדרכם לארץ. הנואם המרכזי בטקס היה נשיא המדינה שמעון פרס שנזכר בנאומו בימי הגעת העולים, ימים בהם היה הוא ראש ממשלה וקיבל את פניהם.
הנשיא פתח וגולל את סיפור הגעתם של העולים: "לפני 34 שנים עזבו רבים מבני קהילת ביתא ישראל את ביתם ואת כל אשר להם ויצאו למסע היסטורי ומסוכן בדרך לא מוכרת אל ארץ אבותם”.
הנשיא ציין כי "ביתא ישראל הייתה הקהילה העתיקה והמנותקת ביותר שידע עם ישראל. יהדות אתיופיה, רחוקה ומבודדת, בהרים ובנקיקים, דורות על דורות, הראתה את כוחו של היהודי, שלא פסק מלהאמין גם בתנאים הקשים ביותר. ועל אף הבידוד, שמרה הקהילה על מורשתה ולא זנחה את חלומה להגיע לרגבי אדמתה של ארץ הקודש”.
"רבים מההולכים לא שרדו. אולם חלומם לא הרפה מצאצאיהם. כישלונם לא הרתיע את בניהם. כאשר נודע לבני ביתא ישראל כי נוצרה הזדמנות חדשה להגיע אל ארץ הקודש, לפני למעלה משלושים שנה, שוב יצאו בני הקהילה למסע לעבר הארץ המובטחת. עשרות אלפים מבניה קמו באישון לילה, נטלו את תרמילם ואת מקלם והשאירו מאחוריהם את כל אשר היה להם ויצאו לחצות מדבריות, להתמודד עם סכנות כשפניהם לציון. נשים, זקנים וטף צעדו בדרכי המדבר הלוהט ימים ארוכים ולילות חשוכים. כשהם צועדים תחת שמש קופחת ונאבקים בקור הלילה המקפיא והרעב המצמית. הם התמודדו בגבורה עם הסכנות שבדרך ועמדו בתלאות גופניות, גם כאשר נפצעו, המשיכו ללכת. מסירות כזו לא ידעה ההיסטוריה. משפחות נקרעו, ילדים נעלמו, הורים הלכו לעולמם”.
“4,000 איש, שליש מן היוצאים אל המסע, לא זכו להשלים אותו, ציין הנשיא והוסיף: “מדינת ישראל לא שכחה שבט יהודי מרגש זה, ועשתה הכל כדי להביאו אל ערש מולדתו. פעילי עלייה, אנשי צבא ואנשי מוסד קיבצו את ההולכים וסייעו להם לחצות את סוּדן השוממה כדי שיגיעו הביתה”.
על תחושתו כראש ממשלה באותם ימים סיפר פרס: “כיהנתי כראש ממשלה, עת אירחתי בישראל את ג'ורג' בוש האב, סגן נשיא ארה"ב. פניתי אליו אישית וביקשתיו שארה"ב תסייע בידנו להציל את חייהם של היהודים שנותרו מאחור. הוא נענה מייד. ובפעם הראשונה בהיסטוריה, כנפיים אמריקאיות הביאו קרוב לאלף יהודים בבטחה ובשלום לארץ”.
ועל קבלת הפנים בנתב"ג הוסיף וסיפר: "קיבלתי את פניהם בישראל. הם ירדו מהמטוס זקופים ושקטים, כשרבים מהם אוחזים בידי ילדיהם היפיפיים בעלי העיניים הגדולות והנפלאות. משנגעו בקרקע, הם השתטחו ונשקו את אדמת ישראל. רק מי שראה את המחזה הזה יודע מהו רגש קדוש באמת”.