מאמר זה הינו מאמר הסקת מסקנות במשתמע, מתוך המחקר 'ישראל דמוגרפיה 2010-2030' של קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה. על המחקר חתום ראש הקתדרה פרופסור ארנון סופר ועמיתת מחקר הדוקטורנטית יבגניה ביסטרוב מאוניברסיטת ברמן-גרמניה. פרופסור ארנון סופר עומד בראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי. השאלה החשובה הנשאלת במאמר זה: במה מורדים הפלשתינים באמת? זו אוכלוסיה ממורמרת ולכן היא מסוכנת. לכן היא פונה ופניה מועדות לקראת פעולות מחאה קיצוניות, החל מטרור ועד ג'יהאד לקראת הקמת מדינה פלסטינית על חורבותיה של מדינת ישראל. האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בארץ ישראל המערבית, ובמיוחד זו שברצועת עזה, היא ברובה ענייה, ורמת החיים שלה עתידה להידרדר עוד יותר, בשל הריבוי הטבעי הגבוה, מעמד אישה נחות המצמצם את יכולת השתלבותה במעגל העבודה האזרחי, אפשרויות מוגבלות לרכישת השכלה גבוהה, ולכן גם רמת הכנסה נמוכה. הפער בהכנסה לנפש בין יהודי לבין פלסטיני עמד על 1:17 בטרם פרוץ האינתיפאדה השנייה, וכעת הוא עומד על 1:30. בארץ ישראל המערבית קיים הפער הכלכלי הגדול ביותר בעולם בין שתי קבוצות אוכלוסייה. פער זה הוא יסוד בסיסי במרירות הנאגרת והולכת בקרב הפלסטינים אך לא העיקרי. הפער הגדול ביותר בארץ ישראל בכללה, הינו בין מרכז הכוח הפוליטי-כלכלי-תרבותי-דמוגראפי – שמכונה 'מדינת תל אביב', על האווירה הקוסמופוליטית השורה עליו, לבין האוכלוסייה הפלסטינית העובדת בו, עובדת אותו, אובדת בו, ועבד נרצע ושפחה חרופה לו. מתברר כי אווירה קוסמופוליטית מעודדת סובלנות רב תרבותית ואנושיות אך היא בעיקרה חברה תחרותית חומרנית ומנציחת פערים. במרחב תל אביב פוגש הפלסטיני עמותות ותנועות פרו פלסטיניות ופעילים חברתיים מהסוג הפוסט מודרני, אך גם ובעיקר חברה שבעה ונהנתנית, שמנצלת את כוח העבודה שלו עד לזרא, ובמשך שנים רבות. במרחב תל אביב פוגש הפלסטיני בצפיפות אוכלוסין שהינה כיום מעל 7,000 נפש לקמ"ר ויותר. במרחב צפוף כזה נלחמים על כל פיסת שטח ריקה, ומחירי הקרקע והמחיה מאמירים והולכים. וכשצפוף – דוחפים, מלכלכים, מתנהגים בגסות ובאלימות איש לרעהו, דוקרים, הורגים – ואין מי שעומד בפרץ. הפלסטיני פוגש בה את 'ישראל היפה' מוצפת בידי ישראל האלימה והעצבנית ופורקת העול והחוק. לא זאת בלבד, אלא שישראל התל אביבית שהאווירה הקוסמופוליטית בה ממעטת את הקולות היהודיים והגרעינים התורניים שבה, מאפשרת ומעודדת חדירת זרים לתוכה, אשר גוזלים מהיהודים ובוודאי מהפלסטינים, גם את מקומות העבודה ואת הפרנסה המעטה שעוד נותרה בעבורם. ושוב, אין מי שעומד בפרץ. הפלסטינים חשים שהזרים האהובים על נאורי תל אביב, תפסו את מקומם והם נשכחו מלב וכיס. הפריפריה היהודית מהגרת למדינת תל אביב ומשאירה בשוליים יהודים המותקפים ונכבשים על ידי איסלם רדיקלי מתעצם והולך. העוצמה הכלכלית, החברתית, התרבותית, התקשורתית, החינוכית, הרפואית, וגם הצבאית נמצאת במדינת תל אביב ומותירה את הפריפריה להשתלטות אירידנטית. החיים הטובים באזור תל אביב יוצרים אשליה ש"הכול בסדר", "מעולם לא היה לנו טוב יותר", ומתנהלת בה בליינות בלתי פוסקת, נהנתנות, אגואיזם, השתמטות מצה"ל, אימוץ תרבות קוסמופוליטית נעדרת זהות לאומית ומשפחתית יציבה, אטימות לאחר ולפריפריה, וגם ל"ציונות" ול"מדינה היהודית". הפלסטינים רואים זאת, חווים זאת יום יום, ובזים לזאת. הפלסטינים נמצאים בתהליך הפוך ממש, והתעצמותם המוסלמית והדמוגרפית גורמת להם לתחושת עצמאות ועוצמה הולכת וגוברת ותחושת בוז ל"ביצה התל אביבית" המתכחשת ללאומיותה ולזהותה היהודית. הפלסטינים חשים שקץ ישראל ממהר לבוא, בצעדי הומלס שיכור לקראת התמוטטותו, ופלסטין יורשת את הכול. השילוב של תחושת העוצמה הפלסטינית, עם רגשות התסכול, שבסיסם אישי, דתי, כלכלי ולאומי, הוא קרקע פורייה לצמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית הקיצונית, והוא מעורר ומעודד תהליכים של התבדלות חינוכית, דתית, משפטית, חברתית ופוליטית, וגם לשורה של ביטויים לאומיים הקוראים תגר על הישות היהודית הציונית המתפרקת מערכיה ומחזונה. תל אביב מהווה במתירנותה, הפקרותה הערכית, רדיפת הבצע ונהנתנותה הבוטה ומנקרת העיניים והכיסים, את האיום הגדול ביותר על התרבות הערבית המסורתית והדתית, ובוודאי הקנאית המוסלמית. חולשתה הלאומית של תל אביב וקריסתה לתרבות של חטאים, עושה אותה לטרף קל בעיני הפלסטינים, שהוא גם טרף שמן וחשוף מבלי דעת לסכנה. מי שמוביל ומכוון את המדינה הם בעלי ההון, שברובם מהווים עיקר מניינה ובניינה של מדינת תל אביב, ואלה אינם מהססים להשפיע ואף לכפות את עמדותיהם על המנהיגות הפוליטית. הם ודאי מעוניינים במדיניות ניאו-ליברלית ובין היתר בתהליכי הפרטה, במיסוי נמוך וברמות שכר נמוכות ככל האפשר לכוח העבודה עליו הם מבססים את הצלחתם הכלכלית. האינטרס הציבורי הכלל ישראלי רחוק מלבם, והמגזר הערבי והמתרחש בו – מעניין אותם כשלג דאשתקד. הם יפעלו לסלק מדרכם את כל מה שהוא משבש את המשך התעשרותם וחלוקת עוגת השגשוג הכלכלי להם עצמם, למלחכי פנכתם, ולהבטחת הישרדותם האישית. הפלסטינים יודעים כל זאת. הם חיים זאת יום יום במשך שנות דור. הם מכירים את "הקפיטליזם החזירי" הזה והוא היטב חרה להם. עיניהם כלות. חייהם ועריהם ותרבותם נמצאים הרחק בתחתית סדרי העדיפויות של בעלי ההון הישראליים. הם יודעים את האמת המרה שממרידה אותם עד אבדן שפיותם. במרכז הארץ מתפתחת מדינת תל אביב, המסוכנת מבין כל מדינות-המחוז ההולכות ונעשות שונות וזרות זו לזו. היא עשירה ומתעשרת מיום ליום יותר, היא בועטת בסביבתה, עשיריה אטומים לנעשה מחוץ לגבולותיה, והיא שואבת אליה את כל הכוחות היהודיים החזקים מיתר המחוזות, וגם בהם היא עושה שימוש ציני ותועלתני לצרכיה היא. היא עושה זאת ביחס לפלסטינים מזה יובל ויותר. אך דומה כי קיים חטא הרבה יותר משמעותי בתרבות התל אביבית. זהו החטא של התנכרות למדינת יהודה ושומרון וקטיף ועציון. מדינת תל אביב מפנה עורף למדינת "יהודה" ומגרשת אותה באכזריות משטחי המחיה התנ"כיים, מרגלת אחריה ומלשינה עליה לפריץ ומוקיעה אותה כאויב העם והעולם. כל זאת, בשעה שצעירי מדינת יהודה משרתים ביחידות הלוחמות והמיוחדות של צה"ל וזרועות הבטחון, פעמים רבות כלוחמים, מפקדים וקצינים המעולים והמצוינים ביותר, והמגנים בגופם ממש, במדים וכאזרחים כמתיישבים חלוצים, על מדינת ישראל כולה, ובעיקר על לב הארץ. התנכרות זו הינה המצע הפוליטי והחברתי והפוסט ציוני, שדחף וכפה את גירוש גוש קטיף וצפון השומרון והפקרתם לידי החמאס והטילים שלו. כך גם מפקירה מדינת תל אביב את מדינת הפריפריה לירי הרקטות הפלסטיניות וטילי החיזבאללה. ואין מי שעומד בפרץ. הפלסטינים אינם מכבדים בגידה לאומית ואף שונאים אותה. מדינת-מחוז תל אביב הפקירה את אחותה מדינת מחוז-יהודה ואת אחותה מדינת הפריפריה והיא ממשיכה במלוא המרץ להתנער מחגורות הביטחון השומרות עליה בגב ההר ובעורף וכך היא הופכת למדינת-מחוז במצור – צועדת לקראת התאבדות. את כל זאת רואים הערבים בעולם ושכנינו, ובוודאי הפלסטינים החיים לידנו ו/או בקרבנו. הם משתוממים ועולצים למראה החזון הציוני החילוני מתנפץ לרסיסים בידי ישראלים מושחתים ואטומים, כפויי הטובה וספקי הסמים כפשוטם והאופיום להמונים בדמות "האח הגדול, הישרדות, כוכב נולד ונולד לרקוד". ישראלים העוסקים מתוך שנאת חינם, שנאה עצמית והרס עצמי בחיסול פוליטי ותקשורתי של טובי לוחמיהם ומפקדיהם ואזרחיהם באמצעות גירוש וחרם אקדמי, חברתי, כלכלי, ואידיאולוגי. חבורת האוליגרכים התל אביבית בוגדת קבל עם ועולם בטובי האזרחים והלוחמים בעם ישראל, והפלסטיני, נמלא בסלידה, בשאט נפש ורוח ובבוז עמוק אל מול בגידה זו. האפשרות היחידה הקיימת עבורנו, היא התעשתותה של החברה בישראל. יהיו חילונים ישראלים, וביניהם בעלי הון המחזיקים בדרכון נוסף, שכבר העבירו את הונם לשוויץ, לרומניה, לפולין או לארה"ב, ועברו או יעברו גם הם להתגורר שם. יהיו חילונים ישראלים רבים, שיפנימו את הלקח של דוקטרינת הכפירה הפוסט ציונית והפוסט יהודית, הלקח של השואה ושל הגולה ושל ההתבוללות דאז והיום, ויודו בכשל הערכי והתרבותי שלה. המונחים "זהות יהודית", "אינטרס לאומי", ו"סדר העדיפויות הלאומי", ואפילו "פטריוטיות" ישובו למילון המושגים של החברה הישראלית. האוכלוסייה החרדית, החרדית לאומית והדתית לאומית יקבלו את תפקיד ההנהגה של מדינת ישראל. ביחד, יפעלו הישראלים המתחזקים ביהדותם, עם החרדים הלאומיים, החרדים והדתיים הלאומיים, ויפגינו כולם נחישות לאומית אזרחית וגם צבאית וייתנו מענה לנעשה בצדו השני של המתרס – האיסלאם הקיצוני של שנות ה- 2030. אין ספק כי מדינת ישראל תהיה הרבה יותר יהודית אותנטית, דתית וחרדית, ללא דמוקרטיה-אנרכית, נאמנה למורשתה ולעתידה הנבואי ולכן הרבה יותר מעוררת כבוד בקרב אויביה מפנים ומחוץ. העם היהודי אשר ישוב בתשוקה למורשתו העתיקה, יעשה זאת עם כל הכלים המודרניים העומדים לרשותו. סדרי העדיפויות הלאומיים ישתנו מן הקצה אל הקצה. תם עידן הכפירה בעם היהודי. החל עידן האמונה וההגשמה של חזון הנביאים. עם מדינה יהודית אותנטית, תהיה לתרבות הערבית המסורתית הזדמנות אמיתית ליצור ברית ערכית מוסרית לחיים של שלום אמת. ישראל יהודית שרשית, דתית, כחברה של חסד ואמת, צדק וצדקה, ולה מערכת משפט עברי מתקדמת ומשוכללת, היא ישראל אשר תהיה לחברה של כבוד במשפחת עמי התרבות בעולם כולו ובמזרח התיכון בפרט. היא תוכל לתפוס את מקומה כממלכת כוהנים וגוי קדוש, בהיותה מופת לעם קדוש המתנהג בקדושה ובצניעות ובגבורה מוסרית ברוח ההלכה ותורת האבות והאמהות. יתחדש בה מעיין החכמה העתיקה, הנבואה, הכהונה והמלכות הנאורה. כל זאת הובטח לנו, יתקיים בנו, ובידנו אנו לבחור בחיים ובאור האלוהי. בידינו לבחור בחיים. עתידה המרידה הפלסטינית בכפירה הישראלית, לעורר את היהדות העתיקה בקרב עם ישראל. הכוחות האדירים והחבויים בעם היהודי היושב בציון יקומו לתחייה ואיתם יתעורר יצר החיים היהודי והיוצר. השאלה העומדת על הפרק הינה מה יהיה מחירה של תחיית קודש זו, ליהודים ולערבים כאחד. ככל שהיהודים יקדימו להפנים את המסר האלוהי שטומן בחובו המרד הערבי הפלסטיני, יסתיים תפקידו האלים והקטלני. יתחיל עידן שיתוף הפעולה האסטרטגי העולמי והאזורי להפרחת הסהר הפורה ולשכנות טובה. עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים.
