שופטי בית המשפט המחוזי בת"א, ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי ומאיר יפרח, קבעו בפסק דין תקדימי כי גם פרסומו של פסק דין עשוי להוות פגיעה בפרטיות, ככל שישנם בו פרטים אישייים אשר מתדיין סביר איננו חפץ בפרסומם. השאלה שהונחה בפני השופטים היתה בקשתה של אישה אשר נפגעה בתאונת דרכים, ואשר בית המשפט פסק לה סכום פיצויים מסוים, למחוק את פסקי הדין הנוגעים לעניינה, ולכל הפחות למחוק את פרטיה המזהים מפסקי הדין המפורסמים ברשת האינטרנט ובמאגרים משפטיים המצויים על הרשת. לטענת האישה, הדיון אודות מצבה בבית המשפט חדר לפרטים שונים הנוגעים לחייה וביניהם מצבה הנפשי, פרטי מצבה הרפואי ועוד, בדרך אשר גורמת לה נזק רב, לאור המצב הקיים היום לפיו פסקי דין מתפרסמים ברשת האינטרנט, וחשופים לעין כל בחיפוש פשוט במנוע חיפוש כגון "גוגל". השופטים סקרו את המצב המשפטי, תוך שהם מציינים כי המצב החוקי הקיים כיום הוא בעייתי משום שהוא איננו לוקח בחשבון את ההתפתחויות מאז מחצית שנות ה-90, אז הפך האינטרנט לכלי משמעותי המאפשר חיפוש מידע ונגישות גבוהה. לדבריהם, "בנידון דידן יש לבחון את השפעת הטכנולוגיה על פרסומם של פסקי דין. אם בעבר פורסמו בעיקר פסיקותיו של בית המשפט העליון, ומעט מהערכאות הנמוכות רק בספרות הכתובה, שהוחזקה רק על ידי מתי מעט, כך שניתן היה לדבר על אנונימיות מעשית (practical obscurity), הרי שכיום ניתן למצוא בקלות רבה פסיקות רבות של כלל הערכאות השונות, בכל מחשב עם חיבור לרשת האינטרנט. הפרסום כיום נעשה בצורה שונה ומגוונת, החל מספרות כתובה, דרך פרסום אלקטרוני במאגרים מסחריים מקצועיים על גבי חומרה וברשת האינטרנט, אתרים חינמיים, אתרים פרטיים של עורכי דין, אתרים המספקים מידע משפטי כזה או אחר, אתרים המכילים מידע חדשותי, וכלה באתרים אישיים של אנשים פרטיים (דוגמת בלוגים וכד'). זאת בשים לב לכך שהאמצעים לאחזור מידע התפתחו בצורה משמעותית, באופן שאתרים מקצועיים מכילים מנועי חיפוש יחודיים, או מנועי חיפוש כלליים. זאת ועוד, מנועי החיפוש הקיימים כיום מתפקדים במנותק מאתרים ספציפיים, כך שניתן לאחזר מידע באופן כללי על נושא מסויים או אדם מסויים. לא רק זאת, ישנם אתרים הכוללים מנועי חיפוש המיועדים למציאת מידע פרטי הקיים ברשת. יתירה מזאת, אף במקרים בהם ניתן צו איסור פרסום, הרי שככל שיחלוף יותר זמן בין מועד הפרסום לבין מתן הצו, כך יתברר כי אין עוד בצו כדי להועיל (וראו עניין שלו לקמן)". השופטים אף ציינו, כי "על פניו נראה כי המחוקק לא התעלם מהבעיה לחלוטין. כך למשל עלתה הצעת חוק אי-ציון שמות דלעיל. דא עקא, ועל אף אשר נרשם בהצעת החוק, הרי שבעת הדיונים בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הדיון רובו ככולו עסק בזכויותיו של החשוד בהליך הפלילי, ובהשפעה שתהיה לחוק על אישי הציבור, ואילו פרטיותה של גברת כהן מחדרה הונחה בצד". לאור זאת קבעו השופטים, כי "בנסיבות דהיום, דומה כי יש מקום שהמחוקק יאמר דברו, תוך בחינה מחודשת של השיקולים השונים ובאופן שיצומצמו אותם מקרים ספציפיים בהם יהיה על בית המשפט להכריע באותו מקרה, אלא יהיה עליו לבחון אם אותו מקרה כלול בתחום או בנושא משפטי שהמחוקק אמר דברו בהתייחס אליו". בכל הנוגע למקרה הפרטי שעלה בפניהם קבעו השופטים, כי "בשכלול מלוא השיקולים השונים, ומבלי לקבוע מסמרות בהתייחס למקרים אחרים, דומה כי מעת שמדובר בנכות בתחום הנפשי לרבות אותן נסיבות אישיות של המשיבה, כך גם הקשור לחששותיה מפרסום שמה או פרטים מזהים אודותיה, כך גם בהתחשב בפרסום, דומה כי היה מקום לקבוע שאכן קיימת פגיעה חמורה בפרטיות של המשיבה שעל כן במקרה ספציפי זה יש להיענות לבקשתה לאסור את הפרסום של שמה ופרטים מזהים אודותיה".
