ניחוחות חג השבועות כבר בפתח, הבריכות נפתחות, השרב כבר כאן, מוצרי החלב משגשגים והתפריט לחג כבר גובש... ברגע של הפוגת יום יום ניסיתי לדמיין את מעמד הר סיני לו ארע בדורנו. בחוויה שלי עוד מגיל הגן אני מדמיינת את הסיטואציה שבה יורד משה רבנו מהר סיני ובידיו הלוחות והוא מקריא לעם את עשרת הדברות והם כנגד עונים – "נעשה ונשמע". תוהה אני מה היה קורה לו נתבקש משה לתת היום את הלוחות, האם יכולנו להתחייב ולזעוק כנגדו – "נעשה ונשמע"?! אנו חיים היום בדור שבו לא מתחייבים בקלות, קודם בודקים האם זה מתאים לנו, האם זה לא מתנגש בסדרי העדיפויות שלנו. מה המחיר אותו נשלם והאם יש אפשרות "לצאת מחבילת ההתחייבות" . אנחנו ראשית שומעים- את עצמנו בעיקר. אח"כ אנחנו שומעים את מי שאנחנו אוהבים, את מי שדומה לנו ונמצא ברשימת התפוצה שלנו. את הרב שאתו אנחנו מזדהים ושמייצג אותנו נאמנה 24 שעות אבל במקביל יש לנו מגוון של רבנים- כל אחד בתחומו.. הפחד מפני לקיחת האחריות הגורפת מחלחל אלינו מכל ממסד אפשרי- מוסד המשפחה, המערכת הפוליטית, החינוך לקבלת החלטות- בחירת שירות לאומי/ צבאי, לימודי קודש, בחירת מקצוע, מסרים של שיווק ללקוחות וכדו' דרך החשיבה היא כיצד במקרה שלא נהיה מרוצים נוכל לקום וללכת בלי להשאיר עקבות וקנסות. אבל ב"ה יש גם אור בקצה המנהרה. היום ישנה בחירה חופשית גדולה ומסירות הנפש גדולה יותר אף היא. יתכן ובדורנו משה רבנו היה נאלץ לנהל דין ודברים עם העם אך היה מקבל נעשה ונשמע עוצמתי ומלא התלהבות. מן הסתם הייתה קמה מערכת של הסברה ודוברים, דוכני הפצה ושיטת 'פנים אל פנים' שהייתה מוכיחה את עצמה. הדור היום הוא דור שעובד שעות נוספות בחשיבה, אינו מסתפק בנטיית הלב אלא מחפש את בינת הלב. השילוב שבין ההרגשה ועולם המחשבה מפתח אותנו להיות אנשים חריפים יותר, שלמים יותר , אנשים שחיים את חייהם ברובד עמוק. בגיל הנעורים מועצמות תחושות הבלבול אך סופו של התהליך הוא בקבלת דור דורשים, דור ישרים ומבקשי פנים על אמת. אשרינו שזכינו לחיות בדור שכזה, אשרי האתגרים שבפתחנו. מיכל ויזל מנהלת תוכנית דברים שבל"ב- מדרשת עמיעד.
