באורח חריג ונדיר: ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף, שהגישה את מסקנותיה לפני שנה, תחזור ותבדוק איך התקדמה המדינה מאז הגשת הדו"ח.

למרות שסיימו את עבודתם עם הגשת הדו"ח וההמלצות, ייפגשו מחרתיים (שלישי) בבנין הממשלה חברי וועדת החקירה הממלכתית: השופט מצא, פרופ' שטרן וד"ר רביד, עם חברי וועדת השרים לענייני התנתקות, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יו"ר מנהלת תנופה ונציגי וועד מתיישבי גוש קטיף.

הדו"ח הסופי פורסם לפני שנה, בג' בתמוז תש"ע, 15 ביוני 2010, ונמתחה בו ביקורת חריפה ודרמטית על הטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון. הוועדה מצאה ביורוקרטיה מסורבלת וכושלת, אטימות מצד המדינה כלפי המפונים שהפכו כלשונם ל"פליטים במדינתם", בזבזנות ואזלת יד.

ועדת החקירה הממלכתית, בראשות השופט בדימוס אליהו מצא, קבעה את סוף 2011 כתאריך היעד לסיום פרשת הטיפול במפונים. הוועדה כתבה בדו"ח כי "ניתן להשלים את שיקום המפונים ובניית בתי הקבע עד לסוף שנת 2011. לוח זמנים שאפתני זה יהפוך למציאות אם ילווה במאמץ מרוכז של הממשלה והמשפחות".

את הביקורת הנוקבת ביותר מתחה הוועדה על סוגיית הקמת מבני הציבור ביישובים אליהם הועתקו המפונים. "מבחן התוצאה מניב תמונה עגומה. באף אחד מהסדרי ההעתקה טרם הושלמה בנייתו ולו של מבנה ציבור אחד. הסיבה העיקרית לעיכוב טמונה בביורוקרטיה תקציבית. תקצוב מבני הציבור נעשה בחסר, עם טעויות ולא נלקחו בחשבון גורמים ייחודים. הוועדה סוברת כי הסרבול בהקמת מבני הציבור אינו ראוי, ובמקומות מסוימים הוא אף מחדל של ממש שהממשלה אחראית לו". הוועדה קבעה נוסחה לחישוב עלות מבני הציבור שתובא לאישור הממשלה תוך שלושה חודשים.

ביקורת חריפה נשמעה גם כלפי מינהלת סל"ע שלדברי הוועדה היתה "נמר חסר שיניים". לדברי הוועדה, מצד אחד היא קיבלה אחריות רחבת היקף, מעין ממשלת זוטא לאוכלוסייה מסוימית. מאידך גיסא, ניטלו ממנה השיניים הנדרשות לביצוע המשימה משום שלא החזיקה בכלל הסמכויות השלטוניות הרלוונטיות.

הוועדה מצאה עוד, כי אתרי המגורים הזמניים בניצן הוקמו ללא סמכות חוקית, למרות שעלו למדינה מאות מיליוני שקלים, וקבעה כי יש לפרקם עד סוף שנת 2011. כמו כן המליצה הוועדה לקדם את נושא הסקר הרפואי לבדוק את מצבם של המפונים.

הוועדה עסקה רבות בביורוקרטיה הממשלתית, שלדברי עדים רבים גרמה לעיכובים אינסופים בעבודה. כך למשל, המדינה התווכחה במשך שלוש שנים על תשלום 300,000 שקל לקבלן שהיה אמור לבצע עבודות תשתית באתר הקבע בניצן. כל הזמן הזה, המדינה שילמה סכומים גבוהים הרבה יותר, על המשך שיכון המשפחות במגורים זמניים. דוגמא אחרת היא שמינהלת סל"ע מצאה לאנשים שהתפרנסו מדיג מקום חלופי סמוך לזיקים. אחרי שהדייגים הכשירו את האזור, מינהל מקרקעי ישראל הגיש נגדם תביעה לסילוק פולשים.

עוד נכתב כי "מלבד המסמכים של מנהלת סל"ע והמל"ל, לא התקיים תהליך הפקת לקחים במשרדי ממשלה. הוועדה ממליצה על ריכוז הידע ומסמכי הפקת הלקחים שהתקיימו במשרדי הממשלה וברשויות שונות".

"הטיפול במפונים הוא מקרה בוחן למשילות בישראל", נכתב בדו"ח, "קשיי משילות אלו גרמו למפונים לסבל מיותר. הוועדה סבורה כי בקשיי משילות אלו יש כדי לפגוע באמון הציבור במערכות השלטון. התמונה שנחשפה מעוררת דאגה רבה".

"המפונים הם מלח הארץ", סיכמו חברי הוועדה את הדו"ח, "בעבודה קשה, בהקרבה גדולה ובאמונה תמימה הקימו באזורים שפונו יישובים לתפארת. דווקא משום שההתיישבות היתה דרך חיים עבורם, הפינוי היה טראומטי במיוחד. אנשים איבדו לא רק את מקום מגוריהם פרנסתם וקהילתם, אלא כם חלק מזהותם. האחריות המוטלת על המדינה כלפיהם מעוגנת בחוזה האזרחי הבסיסי המבטיח את זכויות האדם של אזרח במדינה, קל וחומר של אזרחים שהמדינה עצמה הפכה אותם לפליטים במולדתם".