נשיא מכללת וושינגטון, הרב פרופ' כרמי הורוביץ, מסכם בסיפוק את הכנס המיוחד שקיימה המכללה בשאלת הקש בין חזון הרצל למשנתו של הרב קוק. ביומן ערוץ 7 הוא מספר על הוגים ומנהיגים שהשתתפו בכנס ופרסו את משנתם בו, כאשר עיקר עיסוקם הוא באפשרות לקיים קשר ושיתוף פעולה בין הציונות הדתית לציונות הכללית. "רבים לא מודעים לממד הדתי החשוב שבמשנתו של הרצל", אומר הרב הורביץ הקובע כי "היה לו (להרצל) יחס חיובי מאוד ליהדות", ולטעמו הגותו ופעילותו יצרה את הקשר החי בין הממד הרעיוני רוחני לזה המעשי פוליטי, מהלך המתבטא בקשר שבין פסח לשבועות, בעוד פסח מבטא את השחרור הפוליטי מבטא שבועות את השחרור הרוחני. במהלך זה מוצא הרב הורביץ קשר הכרחי של יצירת תשתית מעשית המאפשרת את יישום המהלכים והרעיונות ההגותיים מחשבתיים. כאמור, הרב הורוביץ מתאר את הרצל כמי שראה ביהדות אלמנט בעל ערך רב משמעות וחשיבות עליונה. לטעמו התיאור של הרצל כמי שראה ברעיון ההתנצרות ההמונית של עם ישראל פתרון ראוי הוא "עיוות של דמותו של הרצל", כך גם לגבי אמירתו ולפיה יש להותיר את הרבנים בגטאות בתי הכנסת שלהם. "אם היו להרצל ספקות בצעירותו הרי שכאשר הוא התבגר הוא הבין את חשיבות הדת", אומר הרב הורוביץ ומספר על התרגשותו הרבה של הרצל כאשר הוזמן לעלות לתורה באחד מביקוריו, "הוא התרגש עד שכמעט ולא יכול היה להוציא את המילים מפיו". ובהתייחסו לציונות של היום והאפשרות לחבירה של הציונות הכללית לזו הדתית נראה שהרב הורוביץ רואה בכך הכרח. לדבריו, טעות חמורה תהיה לציונות הכללית להתנתק ולהתנער מהמורשת הרוחנית ומאידך טעות תהיה לציונות הדתית שלא להכיר בתשתית המעשית שיצרה עבורה הציונות הכללית כדי לאפשר את התפתחותה בארץ. "בציונות הדתית אין מספיק הערכה לתרומת הציונות הפוליטית, ומנגד אני שומע את דבריה של אחת המשתתפות בכנס שמספרת שהיא למדה בבית ספר חילוני ומעולם לא שמעה על הרב קוק". להערכתו במידה ותוצג היהדות על ערכי המוסר ואהבת הזולת שבה היא תהפוך רלוונטית עבור אוכלוסייה הולכת ומתרחבת, גם זו הכללית. במהלך הכנס העלה הרב הורוביץ דברי ביקורת גם כלפי האקדמיה ומערכת החינוך הישראלית. "קחו למשל הלימוד והמחקר האקדמי בפילוסופיה היהודית המודרנית. אם תבדקו את החוגים לפילוסופיה יהודית מודרנית בכל האוניברסיטאות בארץ, וגם בחו"ל וכן החיבורים העיקריים בתחום, רק פילוסופיה מרדנית או חילונית נידונה כמודרנית, ואין שם וזכר להגות יהודית שממשיכה את המסורת והמחויבות למסורת, ובכל זאת גם מחדשת". "הוגים כמו הרמן כהן ורוזנצוויג בולטים, ואילו הוגי דעות מהמדרגה הראשונה כמו ר' חיים מואלאז'ין בעל נפש החיים, ר' שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, ור' ישראל סלנטר מיסד תנועת המוסר אינם קיימים ואינם נזכרים. כאילו עם עלייתם של הוגים יהודים שהתרחקו מהיהדות, לא קיים כבר הוגה דעות שגם ממשיך את המסורת וגם מחדש בה, תפיסה מעוותת ומוטעית". "אותה תסמונת קיימת בתחום הספרות, כשמתעלמים מיוצרים הנאמנים למסורת. ואפילו כשיש יוצר כמו ר' משה חיים לוצאטו, שכתב גם ספרות "מודרנית" המראה השפעת רוסו, חיבורו המקורי ורבת ההשפעה, מסילת ישרים אינה קיימת כחלק מהצירה הספרותית, או הגותית", סיכם הרב הורוביץ.
