אחרי יותר משלושים שנה הוכנס השבוע ספר תורה הראשון לקיבוץ קליה הסמוך לים המלח. חבר הקיבוץ פרופ' עמוס ינון, מנהל אגף רפואה פנימית בשערי צדק טוען שהמסורת הייתה תמיד נר לרגלם של חברי הקיבוץ החילוני, "הקמנו את בית הכנסת בקיבוץ כבר לפני שש שנים. קיבלנו בעבר בהשאלה שני ספרי תורה מהיישוב מצפה יריחו. במהלך השנה האחרונה החלטנו שהגיע הזמן והזמנו כתיבת ספר תורה שנכתב לעילוי נשמת חמי שהיה פרופסור למתמטיקה בהולנד".

פרופ' ינון טוען שלמרות שזהו קיבוץ חילוני, הקשר למסורת לא היה אף פעם רחוק לחברי הקיבוץ, "הקיבוץ הוא של התנועה הקיבוצית המאוחדת אבל תמיד הייתה כאן מסורת. כל יום שישי עושים קידוש בחדר האוכל כולם אוכלים ביחד. 25 שנה שיש כאן בית כנסת והתקיים פה מניין ביום הכיפורים בזכותם של חברי מצפה יריחו שהגיעו לכאן. הקיבוץ אמנם לא דתי אבל אף פעם לא נכנס לחדר אוכל, אוכל שאינו כשר".

משפחת ינון חזרה בתשובה לפני כעשר שנים וזה ממש לא הפריע להם להישאר בקיבוץ החילוני, "חזרנו בתשובה לפני 10 שנים, קודם אשתי אחר כך אני ובעקבותינו כל הילדים. אנחנו המשפחה הדתית היחידה אבל יש רבים ששומרים מסורת. חדר האוכל שלנו הוכשר לפני כחמש שנים. מנהל המטבח לא מגדיר את עצמו כדתי אבל הוא מניח תפילין. הוועדה הכלכלית של הקיבוץ הגיעה למסקנה שחדר אוכל כשר יקל עלינו לקבל אורחים לכפר הנופש של הקיבוץ. היום אתה יכול לראות בחדר האוכל של הקיבוץ הרבה כיפות וגם רבים שפוקדים את בית הכנסת".

משפחת ינון חיה בקיבוץ קרוב לשלושים שנה ומעולם לא שקלה לעזוב את הקיבוץ, "באנו למקום כלא דתיים ויש לנו חברים רבים ביישוב. בשש השנים האחרונות יש כאן מנין בכל שבת וחג. אין לנו עדיין מבנה קבוע לבית הכנסת, זה בתוך מבנה חינוך וכל יום שישי אנחנו מגלגלים פנימה את ארון הקודש, את הכיסאות, את הבמה ואת ארון הספרים על גלגלים. תמיד שאלו אותנו למה אנחנו נשארים כאן. אם היו לנו ילדים קטנים אולי היינו עוזבים בשביל מוסדות החינוך, אבל הילדים כבר ב"ה גדולים, עשו צבא והקימו משפחות ולכן יכולנו להרשות לעצמנו להישאר כאן. כשעלינו לארץ מהולנד הגענו לקיבוץ כדי לממש את חזון הציונות ולהיות חלוצים. נשארנו פה גם בגלל הבריאות, יש כאן אויר נקי ואשתי שסבלה מאסטמה לא צריכה פה תרופות. רואים מכאן את הר נבו ואנחנו מרגישים שאנחנו חיים איפה שחיו אבותינו".

לדבריו הכנסת  ספר התורה ביום ראשון הייתה אירוע מפעים, "זה היה קידוש ה' אדיר. רקדו בצוותא זה לצד זה חרדים לצד חסידים, חב"דניקים, הרבה כיפות סרוגות וכמובן בני הקיבוץ שאינם חובשי כיפה. כולם רקדו יחדיו עם ספר התורה שאיחד את כולנו".