בית המשפט המחוזי דחה באחרונה ערעור על פסק דין לפיו התקבלה תביעה לקיום צ'יק בסך של 645,000 ₪, חרף טענות של בעל החשבון ממנו נמשך הצ'יק, כי חתימתו זויפה וכי אינו מכיר כלל את התובע, העוסק לפרנסתו בהלוואות חוץ בנקאיות בשוק האפור. התובע, שלמה נרקיס, שיוצג על ידי עו"ד ישי בית-און, אחז בצ'יק בסך 645,000 ₪ והגיש בקשה לביצועו. הצ'יק נמשך מחשבונו של הנתבע אשר כראדי, לפקודת נתבע נוסף, אחיו של אשר - דני כראדי. על גב הצ'יק הופיעה חתימת הסב של דני וכן חתימה של אח שלישי – אבי, שנפטר טרם הגשת התביעה. הנתבעים - האחים אשר ודני כראדי, שטענו כי כלל לא ידעו על משיכת הצ'יק, הגישו התנגדות לביצועו בטענה שחתימותיהם זויפו, כי הם אינם מכירים את התובע, הם לא נתנו לתובע את הצ'יק ולא קיבלו בגינו כל תמורה. עוד טענו האחים כי ככל הנראה הצ'יק הוצא מהם במרמה. יחד עם זאת, האחים לא שללו את האפשרות שהצ'יק הגיע לידי אבי - אחיהם שנפטר, אך הוסיפו וטענו כי אבי מעולם לא שימש כשליח מטעמם ובכל מקרה הוא פעל מבלי שקיבל מהם כל הרשאה. התובע מצדו טען כי קיבל את הצ'יק במסגרת עיסוקו כמלווה מהאחים דני ואבי וזאת בתמורה להלוואה כספית שנתן. יחד עם זאת, התובע לא הראה שום מסמך המאשר את עצם מתן ההלוואה. בית המשפט פסק כי ב"כ התובע, עו"ד בית-און, הצליח להוכיח בחקירות הנגדיות כי האח אבי שנפטר היה מעין "ראש המשפחה" וקיבל מאחיו הרשאה בלתי מוגבלת לעשות כרצונו בחשבון שממנו הצ'יק נמשך. לפיכך, הוכח חיובם של האחים על-פי הצ'יק וזאת אף אם כלל לא ידעו עליו. לגבי הוכחת התמורה, שקיומה הנו תנאי על-פי החוק כדי לאחוז בצ'יק כשורה, קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה רובץ על הנתבעים להוכיח שלא ניתנה תמורה בעד הצ'יק. משלא עמדו בנטל וחרף העובדה שגם התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת כיצד הגיע לידיו הצ'יק ואיזו תמורה קיבל, פסק בית המשפט כי התובע אוחז בצ'יק כשורה ודחה את הערעור.
