ביום עיון בנושא אלימות במשפחה שהתקיים השבוע במכללה האקדמית לחינוך ליפשיץ, במטרה להכין את המורות לעתיד להתמודדות עם התופעה, אמרה ד"ר שלומית להמן – מנהלת המרכז לטיפול באלימות במשפחה במגזר הדתי, כי הסטטיסטיקות על אלימות במגזר הדתי אינן רחוקות מאלו של הציבור הכללי, וכי במגזר הדתי השימוש בשפה הדתית ובהלכה עלול לשמש להצדקת אלימות. אחד הנושאים הקשים לעיכול בוודאי בציבור הדתי הוא נושא האלימות במשפחה. עם זאת הוחלט במכללת ליפשיץ המכשירה מורים בציבור הדתי, להכין את הסטודנטיות גם לנושא הזה. מתברר ש"על פי הסטטיסטיקה אחת מכל 6-7 נשים בישראל תהיה קורבן לאלימות, והסטטיסטיקה של הציבור הדתי, לא רחוקה מזו של הציבור הכללי".התריעה בפני מאות מורות לעתיד ד"ר שלומית להמן, מנהלת המרכז למשפחה ביד שרה - המרכז לטיפול באלימות במשפחה הדתית והחרדית, "מורה צריכה לדעת שסביר להניח שיש בכיתתה תלמידים שבביתם מתרחשת אלימות והינם כתובת ישירה לאלימות או חשופים לה וסובלים ממנה. על אף הקושי לעכל נתון זה, על המורים להיות מודעים לתופעה ול"סימנים המזהים" שלה, על מנת שיוכלו לתת לה מענה אחראי והולם". עוד הוסיפה ד"ר להמן ואמרה: "אלימות היא בעיה חברתית שקיימת בכל חברה. יש המעדיפים לחשוב ש"זה" קורה 'אצלם' ולא 'אצלנו', אולם הם טועים. ד"ר להמן הדגישה שסוגי האלימות זהים בכל חברה, וכוללים אלימות פיזית, מינית, מילולית, כלכלית, רוחנית, רגשית ועוד. כל חברה מדברת בשפתה ולכן גם האלימות תופיע לעיתים קרובות בשפה של החברה בה היא מתרחשת. כך למשל יתכן שגבר אלים בחברה היררכית יעשה שימוש לרעה במעמדו במשפחה ויתלה את התנהגותו האלימה בסמכותו החברתית. באותה מידה גבר אלים במגזר הדתי יעשה שימוש מעוות בשפה הדתית ובאמצעות הסברים הלכתיים ינהג באלימות כלפי בני ביתו. להמן הציגה בפני הסטודנטיות, את הסימנים המזהים לבן זוג אלים, ולזיהוי קורבנות לאלימות בכתה. "אין ספק שזו הייתה חוויה מזעזעת אם כי חשובה עבורנו", ציינה נעה קאפח סטודנטית להוראת מדעים במכללת ליפשיץ, וחברה באגודת הסטודנטים. "המחשבה שבכתה שלי ישנו ילד שחווה אלימות בבית היא קשה מנשוא, אולם אני מבינה כעת שאין לנו ברירה אלא להיות מודעים ולהתמודד עם הבעיה". סיכמה. נעה אריאל, שהפיקה את יום העיון וממקימי "אימה יתרה", ארגון המאגד תחתיו גופים שונים לטיפול באלימות במשפחה הדתית ציינה: "הגענו למסקנה שחסר מידע בציבור הדתי, בנושא אלימות במשפחה הדתית: מורים, שדכנים, מדריכות כלות, רבנים, ועוד לא מכירים טוב מספיק את הנושא, ולמרות רצונם הטוב, מטעים את הפונים אליהם. לכן לקחנו על עצמנו להעלות את המודעות ואת ההיכרות עם הנושא בקרב אותם גורמים, ובראש ובראשונה בקרב המורים לעתיד, שהם עשויים להיות היחידים שיהיו מסוגלים לזהות מצוקה כזו".
