נשיא המדינה העניק הערב את "אות הנשיא למתנדב" ל- 12 ארגונים ויחידים. אות הנשיא למתנדב הוא האות היוקרתי ביותר המוענק למתנדבים יוצאי דופן בחברה הישראלית והוא הוגש לזוכים בטקס בהשתתפות 1000 אורחים, חברי ארגונים ובני משפחותיהם של 12 המתנדבים המצטיינים. הטקס נפתח ברגע מרגש במיוחד במסגרתו קרא הנשיא לבמה לאימו של אלעד ריבן, והעניק לה את הפרס היוקרתי "אות מופת הנשיא". אימו של אלעד ביקשה מבית הנשיא להופיע בטקס יחד עם משלחת בני נוער, חבריו האישיים של אלעד מ"צופי האש" ובית הספר אשר עמדו והצדיעו לאלעד ז"ל בעת קבלת הפרס. אמו של אלעד, צביה אמרה לנשיא במעמד קבלת הפרס: "כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס, אני רוצה להודות לך על שבחרת לתת לאלעד בני ציון לשבח על פעילותו ההתנדבותית, במסגרת "צופי אש" בה קיפח את חייו בניסיון להציל חיי אדם וטבע. לצד הכאב העצום על לכתו מאיתנו, היו לנו 16 שנים נפלאות, וזו הייתה חוויה נהדרת לגדל אותו ולגדול יחד איתו. אלעד הוא באמת אדם מיוחד במינו. תודה לחברים הטובים של אלעד ושלנו, ולאנשים רבים במדינה המחבקים אותנו חזק מאוד מאז האסון הנורא בניסיון לנחמנו. ואין נחמה. נחמתנו היחידה הינה בהנצחת דרכו של אלעד דרך אהבת האדם ומתן כבוד לאדם. והנחלתה לנוער הנפלא שיש לנו כאן. לכל אחד יש אלעד לכן כל אחד יכול". נשיא המדינה הדגיש מדוע בחר להעניק את האות לאלעד ז"ל: "עימנו היום אמו של אלעד, צביה ריבן, יחד עם חבריו לספסל הלימודים. אלעד בן ה-16, היה כבאי מתנדב ב"צופי אש". כאשר שמע על השריפה, הוא לא היסס והצטרף לצוות הכיבוי שדהר לכרמל הבוער. אלעד לא נסוג גם מול הלהבות. הוא יצא לכבות אותן בגופו הצעיר. הוא נספה בניסיונות להציל חיי אדם. חייו ומותו של אלעד עשו אותו למופת של אומץ לב והקרבה עצמית. בלכתו הותיר אחריו צוואה. צוואה להעלות על נס את ההתנדבות. את הנתינה עד כּלוֹת, כדי שנהיה חברה שבה אדם ערב לחיי רעהו. גבורתו של אלעד ז"ל וליבם הפועם של בני הנוער שהתנדבו בימי השריפה ובשבועות שלאחריה - העניקו לישראל מחדש את הזכות להתגאות בצעיריה. וגם לאחר השריפה בני הנוער חיבקו את הנפגעים, אספו מצרכי מזון, הפעילו קייטנות וסייעו בכל מה שרק ניתן. הצעירים הללו הם עתודת העתיד של ישראל ומקור גאווה לכולנו". אות מופת הוענק לאלעד ריבן ז"ל, על התנדבותו למערך כיבוי האש, על גבורתו העילאית בכיבוי השריפה בכרמל שבה קיפח את חייו, על רוח ההתנדבות המופלאה ועל נחישותו לפעול למען הכלל. בעת שיעור אזרחות בבית הספר הריאלי בחיפה קיבל אלעד ריבן, שהתנדב בשירותי הכבאות בעיר, הודעה על שריפת הענק בכרמל. הוא הזעיק את אימו וביקש ממנה שתביא לו בדחיפות את המדים ותסיע אותו לאזור השריפה. זמן קצר לאחר מכן נספה כשניסה, עם חבריו בכוחות הכיבוי וההצלה, לסייע בחילוץ הלכודים באוטובוס המוות של שירות בתי הסוהר. אלעד החל את התנדבותו בשירותי הכבאות במסגרת פרויקט מחויבות אישית והמשיך אותה גם לאחר סיומה. למעשה הגיע מתוך חובה – ונשאר מתוך אהבה. נוער ענבר דנקנר ואורָן רג'יאנו זכו ב"אות הנשיא למתנדב, על פעילויות מגוונות למען שוויון הזדמנויות לבני נוער לקויי למידה ועל עזרה הדדית בפעילות של תמיכה בבני נוער חלשים. ענבר דנקנר ואוֹרָן רג'יאני , שניהם בני 20, למדו יחד בתיכון אלון ברמת השרון. בעת הלימודים התגלו אצלם לקויות למידה, ורק בזכות העזרה הכלכלית שקיבלו מהוריהם הצליחו להתגבר על המכשולים הרבים. ברור היה להם שבני נוער רבים כמותם אינם זוכים לעזרה כזו ונותָרים מאחור, משום שאין ידיהם של הורים רבים משיגות מורים פרטיים, עזרה נוספת ואבחונים דידקטיים. לשם כך יזמו והקימו בשנת 2008, קודם גיוסם לצבא, את פרויקט נוער עוזר לנוער.פרויקט שמטרתו היא קידום המוּדעוּת לליקויי למידה וכן איתור, אבחון מוקדם והקניית "סל" של כלים לימודיים וחברתיים לתלמידים לקויי הלמידה. ארגונים איחוד הצלה זכה ב"אות הנשיא למתנדב", על העמדת חיי אדם כערך עליון ופעילות בקנה מידה ארצי להענקת מענה ומזור ראשוניים לכל נזקק. ארגון הצלה נוסד בראשית שנות התשעים על ידי אזרחים שביקשו לשמש כוח עזר ראשוני לטיפול במקרי חירום המתרחשים באזור מגוריהם במטרה לתת מענה רפואי מיידי לחולים או לנפגעים בדקות הראשונות להתרחשותו של אירוע חירום, עוד בטרם הגעתו של אמבולנס. בשנת 2006 התאחדו הארגונים המקומיים של הצלה ברחבי הארץ, לארגון גג ושמו איחוד הצלה. בארגון פעילים כ-1,600 מתנדבים מכל המגזרים המתנדבים בפריסה ארצית. עמותת אקי"ם זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילות רבת שנים לקידום ולשיפור איכות חייהם של אנשים עם פיגור שכלי. עמותת אקים ישראל החלה לפעול בשנת 1951, על ידי קומץ הורים לילדים עם פיגור שכלי שבחרו לפעול לשיפור איכות חייהם של ילדיהם ולשילובם בקהילה. כיום פועלת העמותה למען כ-34 אלף אנשים עם פיגור שכלי ובני משפחותיהם. הפעולות נעשות באמצעות המטה ו-62 מוקדי פעילות וסניפים במגזר היהודי והערבי ב-76 יישובים – מקרית שמונה ועד אילת – ובאמצעות ועדי הורים במעונות הפנימייה. את הסניפים מפעילים כ-800 מתנדבים, בהם הורים ובני משפחה וכן מתנדבים אחרים שאינם בני משפחה אך בוחרים לייחד את זמנם ולהקדיש את מרצם למען השונה ורווחתו. עמותת ידיד לחינוך זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילויות מגוונות של גימלאים במערכת החינוך ועל סיוע משמעותי למערכת החינוך. עמותת ידיד לחינוך הוקמה בתמיכתה המרכזית של קרן משפחת גוטסמן מארצות הברית ונועדה ליישם את ניסיון החיים העשיר, את הכישרון ואת היכולות הרבות של גימלאים בישראל לטובת מערכת החינוך. העמותה, שבה פועלים 1,500 גימלאים, פועלת ב-28 רשויות מקומיות מבאר שבע בדרום ועד נצרת עילית וחיפה בצפון. המתנדבים פועלים ב-200 בתי ספר יסודיים, ובזכות עבודתם כ-4,000 תלמידים נהנים מתוספת של חונכות ועזרה בלימודיהם. עמותת לקט ישראל זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" על מגוון פעילויות ארציות של הצלת עודפי מזון למען נזקקים ועל עשייה בלתי פוסקת למען ניצול נכון של מזון עודף והעברתו לנזקקים. עמותת לקט ישראל נוסדה בשנת 2003 כדי לתת מענה למצוקה התזונתית הקשה, כפי שמשתקפת שוב ושוב בדו"חות העוני. הפתרון למצוקה שמציעה העמותה הוא שימוש בעודפי מזון מבושל וביבול חקלאי המיועד להשמדה. לעמותה יש שני מרכזיים לוגיסטיים (ברעננה ובנשר) ותשע משאיות קירור. העמותה מרַכזת מזון מחדרי אוכל, משירותי קייטרינג ומתרומותיהם של חקלאים ומעבירה אותן לעמותות, לבתי תבשיל ותמחוי ולמסגרות אחרות הפועלות למען נזקקים ובאמצעות 290 עמותות ומאה בתי ספר הם מספקים, בכל יום, מזון ל-55 אלף נזקקים. עמותת משפחה אחת זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" על סיוע מקיף ותומך לנפגעי פעולות הטרור ובני משפחותיהם על סיוע ותמיכה מחבקת של נפגעי פעולות הטרור ובני משפחותיהם. עמותת משפחה אחת נוסדה בשנת 2001 כדי לסייע לנפגעים בפיגועי הטרור ולבני משפחותיהם, בעקבות גל הטרור שהיכה במדינת ישראל עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצה. את היוזמה העלתה מיכל בלזברג, אז ילדה בת 12, שביקשה מהוריה לבטל את חגיגת בת המצווה שלה בעקבות הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, כדי לתרום את כספי המסיבה לטובת נפגעי פעולות הטרור והאיבה. הוריה, מרק ושנטל, סמכו ידם על היוזמה והקימו את העמותה לרווחתם של הנפגעים – אזרחים וחיילים ובני משפחותיהם. העמותה פרוסה בארבעה מוקדים מרכזיים בארץ. הסניף המרכזי נמצא בירושלים. מיום הקמתה של העמותה אִפשרו יותר מ-60 אלף תומכים ותורמים בעולם לסייע ליותר מ-2,700 נפגעי טרור ובני משפחותיהם. יחידים טליה ארגמן ותיאטרון שורשים זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילותה לקירוב לבבות בקרב נשות העדה האתיופית. טליה ארגמן, ילידת ישראל וחברת קיבוץ מעוז חיים, היא מנחת קבוצות ועובדת במוסד בטבריה לבעלי פיגור שכלי. את התנדבותה בקרב נשים עולות מאתיופיה החלה לאחר שסיימה קורס מנהיגות קהילתית, שנערך בבית קליבלנד בבית שאן במסגרת שותפות 2000 של הסוכנות היהודית. את הובלת תיאטרון שורשים – בכתיבה, בבימוי ובניהול – החלה בשנת 2002. טליה ארגמן ובחרה להתנדב בקרב הקהילה האתיופית, והחלה לסייע לילדים בהכנה לכיתה א. בעת העבודה עם הילדים בחופשת הקיץ הכירה את המשפחות, וכך עלה הרעיון לפתוח חוג דרמה קטן. שעות רבות ישבה איתן ושמעה מפיהן את סיפוריהן המרתקים והכואבים, ועל בסיס המידע הזה יצרו יחד מופע תיאטרון, שבו השחקניות משחקות את עצמן ומציגות את סיפור חייהן. זֹהר ג'יניאו (נאור) זכה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילות לקידום ציבור העיוורים בפרט וציבור הנכים בכלל ועל מחויבות אישית עמוקה למען העיוורים והנכים בישראל ועל מתן דוגמה אישית בפעילות למענם. זהר ג'יניאו (נאור) נולד בירושלים בשנת 1940 ומתגורר במושב שואבה.בגיל 16 חלה במחלת עיניים קשה, וזו פגעה בראייתו. על אף המגבלה הקשה בעיניו סיים את לימודיו בבית ספר ערב, פנה ללימודים אקדמיים וסיים בהצלחה את הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. שנים רבות עבד בסוכנות היהודית, והיה בין היתר משנה למנהל הכללי ושליח בארצות הברית. לפני כשני עשורים החל בפעילות התנדבותית למען העיוורים וכבדי הראייה והקים את עמותת על"ה שבה הוא משמש כיו"ר מאז היווסדה. העמותה הקימה את מרכז הלמידה לעיוור באוניברסיטה העברית, ובעקבות ההצלחה הועתק המודל הזה לכל האוניברסיטאות ולרבות מהמכללות בישראל. זהר הוא גם אומן המפסל באבן, ופסליו מוצגים בתערוכות. על אף קשיי הראייה הוא משתתף בסדנת נגרות לעיוורים. פרופ' אדי גרפונקל זכה ב"אות הנשיא למתנדב" על מתן מגוון רחב של טיפולי שיניים לקשישים ולנזקקים בבתיהם ועל יוזמה ועל יישומה למען בריאותם של קשישים ומרותקים למיטותיהם. פרופ' אדי גרפונקל נולד ברומניה בשנת 1939. ב-1958 עלה לארץ. חמש שנים אחר-כך, ב-1963, סיים את לימודיו בבית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית. ארבעים שנה עבד בבית החולים הדסה. 21 שנים ניהל את המחלקה לרפואת הפה. שש שנים היה דיקן בית הספר לרפואת שיניים. עבודתו ומחקריו זיכו אותו בתארים אקדמיים מאוניברסיטאות רבות בעולם. בשנת 2000 יזם את הקמתה של העמותה למען בריאות הפה בקרב אוכלוסייה מבוגרת, נזקקת ומרותקת לביתה. מאז הקמתה של העמותה הוא המנהל הרפואי שלה. שנים רבות הוא גם מתנדב בעמותת משלש (מתנדבים – שירות לבריאות שיניים). סטנלי סבה זכה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילותו רבת השנים למען אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים בישראל ועל עשייה קדחתנית ובלתי פוסקת להעלאת רמת החיים ואיכות החיים של חוסים ובעלי מוגבלויות. סטנלי סבה נולד באנגליה בשנת 1935. באנגליה למד הנדסת מכונות. ב-1963 עלה לארץ, וכאן עבד תחילה כשכיר בחברות מסחריות. ב-1973 הקים חברה משלו ליבוא ציוד לתעשיית הכימיקלים. במשך 30 שנה הוא פועל לקידום ולמימוש זכויותיהם של חוסים מוגבלים ולשיפור תנאי חייהם. פרופ' בנימין (בן) קורן זכה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילותו לשינוי דרך ההתמודדות במחלות קשות, על שליחות ערכית למען עזרה הדדית והושטת יד, על גילוי סולידריות חברתית ועל תמיכה בחולים ובמבריאים. פרופ' בנימין (בן) קורן נולד בארצות הברית בשנת 1960. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו – מהתואר הראשון ועד לתואר דוקטור ברפואה. בשנת 1997 עלה לארץ עם רעייתו וארבע בנותיהם וקבע את ביתו בירושלים. הוא התמחה באונקולוגיה ונחשב אחד המרצים החשובים בקהילה המדעית, בין היתר בזכות פרסום של יותר מ-150 מאמרים מקצועיים. הוא משמש יושב ראש תחום ההקרנה האונקולוגית במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי ומלמד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ובמכללה הרפואית ג'פרסון בפילדלפיה. בארץ ייסד את ארגון תשקופת ומנהיג את פעילותו. את עמותת תשקופת הקים בשנת 2007 עם רעייתו דבורה, מטפלת משפחתית ומרפאה בעיסוק. מטרת העמותה היא לתת לזוגות המתמודדים במחלה קשה כלים להתמודד עם המחלה ואף לצמוח ממנה. סועאד קרמאן זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" על פעילותה לקידום מעמד האישה הערבייה וטיפוח הדו-קיום. הסופרת והמשוררת סועאד קרמאן נולדה ב-1927 בחיפה שבעמק זבולון. היא הייתה מורה וכתבה שלושה ספרים, שבהם שיקפה את מעמדה של האישה הערבייה במשפחה. שיריה פורסמו גם בעיתונות ובביטאונים שונים. מתוך חתירה להגביר את ההבנה והדו-קיום בין יהודים לערבים, בעיקר בגליל ובצפון הארץ, הייתה ממייסדי ארגון אדם לאדם חבר והיא חברה פעילה בו בחינוך לחיזוק האמונה בשלום ובעשייה לשיפור איכות החיים בחברה ובקהילה. כמו כן, שימשה סגן מנהל בית הגפן לדו-קיום בחיפה. בשנת 2005 הוענק לה עיטור הכבוד יקיר חיפה.
