דו"ח מכון י-ם לחקר שווקים קובע, כי המדינה נכשלה כישלון חרוץ בהשבת נכסי ניצולי השואה שבידיה, בשווי של כמעט מיליארד ש"ח, לבעליהם האמיתיים. לטענת מחברי הדו"ח, "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" האמורה לאתר יורשים ולהחזיר נכסים כשלה מלטפל במהירות בפניות של יורשים ובעלים. עד היום מוגבלת הגישה למידע אודות הנכסים שנחשפו ומנועי החיפוש המפוזרים במגוון אתרים אינם חושפים את מלא התמונה למבקשי המידע. הדו"ח אף מציין שורה של כשלים בטיפול המדינה בניצולים, תוך שלראשונה הוא מבצע השוואה בין ניצולים המקבלים קיצבאות ישירות מגרמניה לבין כאלו המקבלים קצבאות מממשלת ישראל או בתיווכה. על פי הדו"ח, נכי השואה שזכו לקבל קצבאות בתיווך או ממדינת ישראל ניזוקו, בחישוב ממוצע, בכ-1.6 מיליון ש"ח לנכה ביחס לקצבה שהיו מקבלים אילו קבלו קצבה מגרמניה. במכון ירושלים קובעים, כי שני שליש מן הניצולים לא קיבלו פיצויי נכות אישיים בגין מאורעות השואה, זאת על אף שככל הנראה רבים מהם זכאים לפיצויים שכאלו. הכשל נעוץ לטענת מחברי הדו"ח במידה רבה בכך שבמדינת ישראל מעולם לא בוצעה סקירה מלאה או רישום ומעקב אודות ניצולי השואה החיים בתחומה. עקב כך לא ננקטו צעדים נדרשים להשבת רכוש, להעברת הפיצויים שנתקבלו בשמם של הניצולים ולא הוענק סיוע לרבים מן הניצולים.
