היינו בדרכנו להתארח בשבת אצל ההורים. באמצע הדרך, הרכב בו נסענו השמיע רעש לא רגיל. לא היה ברור מה קורה וחששנו שנתקע באמצע הדרך ולא נגיע חלילה לפני כניסת השבת. החלטנו להיכנס לאזור מוסכים בעיר מסוימת, שהייתה בדרכנו, בתקווה לקבל עזרה. לשמחתנו דלתות המוסך המטפל בסוג רכב כשלנו היו פתוחות. בקשנו להיכנס אל המוסך, אך בעל המוסך שעמד ברחבת המוסך החיצונית עם צינור מים ושטף את הרצפה, סימן לנו לא להיכנס. יצאתי מהרכב כדי לדבר עימו, והוא צעק לעברי: "אתה כבר מוכן ולבוש לשבת, גם אני רוצה להספיק להתכונן לשבת. זה שאני לא חובש כיפה זה לא אומר שאני לא מגיע בזמן לבית הכנסת, תבוא בשבוע הבא, שבת שלום" !!! אמרתי לו שאני לא מבקש חלילה לעכבו, אך התקלה שצצה ברכב תוך כדי נסיעתנו מעוררת בנו חשש שניתקע בדרך ולא נגיע לפני כניסת שבת לייעדנו. כששמע את הסיבה, סגר מיד את ברז המים, ניגש אל הרכב ביקש לפתוח את מכסי המנוע, לכבות ולהדליק את הרכב מספר פעמים, הוא הקשיב בקשב רב, ואז אמר זיהיתי את הבעיה, נא כבה את המנוע. הוא ניגש לתוך המוסך וחזר מיד כשבידו הציוד הנדרש לתיקון ותוך דקות בודדות החליף חלק מסוים במערכת החשמל. הוא ביקש להדליק את המנוע ואומנם הרעש נפסק ורעש המנוע חזר למצבו הרגיל והשקט . הוא הוסיף ואמר: "טוב שנכנסתם הייתם עלולים להיתקע...", הוא איחל לנו שבת שלום, וחזר לשטיפת ריצפת המוסך. שאלתי אותו: "כמה עליי לשלם" ? והוא אמר: "ילה סע, עוד מעט שבת !!! סך הכל הגשתי לך עזרה ראשונה". הוא לא היה מוכן לקבל שום תשלום, ולסיום הוא עוד נתן לי מספר עצות להמשך טיפול ברכב. נסענו מהמוסך מתפעמים מהתנהגותו ומגדולת מעלתו של 'מוסכניק של שבת'. הוא כמובן כבש את אמוננו ובחרנו בו כמוסכניק של רכבנו להבא. מה מביא אדם להתנהג במעלה שכזאת ? "עיני שבת". כיוון שהמוסכניק היה מכוון בעיניו ולבו אל השבת – אל האמת והתכלית, הוא היה מסוגל להתעלות מעל האינטרסים הרגעיים המבטיחים את טובתו האישית. אולי הוא הפסיד זמן ואת מילוי כיסו בכמה שקלים נוספים, אך הוא מילאו מהנשמה שבו, מן האמת, מן הערכים ומן המידות. מי שעיניו ולבו רואים את השבת כ"תכלית מעשה בראשית", ומוכן הוא להעיד במעשיו ובהליכתו לקראת השבת שרצונו להיפגש עם בוראו, הוא אדם הנאמן לתכליתו, לאמת המפעמת בו. על משה רבנו הקב"ה העיד: "בכל ביתי נאמן הוא", ומסביר הרבי מקוצק: ש – "נאמן הוא": שאינו חושש לטובת (עצמו) אלא כל חששו הוא לקיים את טובת משלחו (שם משמואל במדבר). כלומר, זהו אדם שמבקש למלא את שליחותו כלפי בוראו בנאמנות בכל פרט בחייו, גם אם ברגע זה או אחר טובתו האישית תפגע. ידועה האמירה: "האדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב", אמירה שהקב"ה אומר לשמואל הנביא כאשר הוא נשלח לבית ישי למשוח את אחד מבניו למלך, וכך מתואר: "ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ד' משיחו. ויאמר ד' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב". וכך מביא ישי בן אחר בן עד שמובא הבן הקטן מרעיית הצאן – הלא הוא דוד המלך, וד' אומר לשמואל: "קום משחהו כי זה הוא" (שמואל א, טז). לומדים אנו מכאן שקל לאדם ללכת אחר עיניו ולטעות בהבנתו את המציאות. רק מי שמחובר "בעיני שבת" אל ד' זוכה להיות קשוב להדרכת ד' וזוכה לכך שד' פוקח את עיניו לראות בלבו - "עין בעין", את האמת. ישנו סיפור ידוע הממחיש את הנטייה שלנו 'לראות לעיניים' במקום 'לראות ללב': זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה. בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש. אמרה לבעלה: "איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה"! "אולי צריכה סבון חדש"? אולי אוכל ללמד אותה, או לעזור לה לכבס את הכביסה"??? הבעל החריש ולא הגיב. וכך יום אחר יום, חזרה האישה על הערתה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה באור השמש, חשופה לרוח. כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה תולה כביסה נקייה. פנתה ואמרה לבעלה: "תיראה !!! למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה". "לא, אמר הבעל, היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו". כאלה הם חיינו, הכל תלוי בניקיון החלון דרכו אנו מסתכלים על המציאות. לפני שמעבירים ביקורת או מקבלים החלטות, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר. כך נוכל לראות בבירור את הלבבות של האחרים. ישנם רגעים רבים בחיינו שבהם אנו מבקשים לקנות מוצרים או שירותי תיקון אך אין אנו מבינים בהם דבר וחצי דבר, כגון: רכב, מוצרי חשמל, בניה, מחשבים ועוד ועוד. בכל אלו אנו בדרך כלל תלויים בנאמנות המוכר או המתקן שלא ירמו אותנו, שלא ימכרו לנו "חתול בשק", או שלא יגבו מאיתנו סכומי כסף גבוהים על תיקון קל, בטענה שהתיקון היה רציני ומסובך. פעמים שהמוכר או המתקן יוצרים רושם ראשוני טוב, ולבסוף אנו קולטים, מאוחר מדי, שהייתה זאת 'מלכודת דבש'. בדרך כלל, אנו מנסים לברר עם חברים וקרובים אם הם מכירים וממליצים על בני אדם נאמנים בתחום הרצוי. אנו נוטים לחפש את האדם הנאמן, שלבו נקי ממניעים תועלתיים סמויים, מי שפיו ולבו שווים. אך נזכור, הדבר תלוי גם בנו כי מי שעיניו הם "עיני שבת" זוכה לנקות את 'עיני הלב' שלו ולזכות שיגלגלו לידו זכות זכה משמיים, ומי שלא, מגלגלים לו חובה, חלילה. "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו בה אנשי אמנה". אנשי אמנה, אלו הם אותם אנשים המוגדרים בספר 'קול התור', המבטא את תהליך הגאולה לפי הגאון מוילנא , כמי שטובת הכלל לנגד עיניהם ללא התנשאות, שואפים להתעלות רוחנית מתמדת, פורשים מתאוות חיצוניות, פועלים טובות למען הכלל, מחדשים ברוחני ובגשמי ומבקשים במעשיהם לאחד את המציאות לבוראה. להיות מוסכניק של שבת משמעותו להיות נאמן לעצמך, לאמת שבך בראש וראשונה ומתוך כך להצליח להקשיב ללב של החבר ואפילו להקשיב למנוע של רכב ולזהות מה דורש תיקון ולתקנו, שנזכה. באדיבות "אביה מאמנים באמונה"
