כביש הגישה המחבר בין הקיבוצים נחל עוז וסעד, נחנך היום (רביעי) בסמוך לגדר המערכת. הכביש יעבור בתוואי מוסתר בין עצים כך שלא יהיה חשוף לירי מכיוון רצועת עזה. משפחת ויפליך שאיבדה לפני שלושה חודשים את בנם דניאל הי"ד מפגיעת טיל נ"ט שפגע באוטובוס התלמידים במועצה האזורית שער הנגב, מתקשה עד היום לחזור לחיים - האב סגר את העסק, יושב בבית יחד עם אשתו ומנסה להתאושש מהאבדן הקשה שנכפה עליהם. האב, יצחק ויפליך, סיפר לערוץ 7 שהמשפחה אכן הוזמנה לחנוכת הכביש אך היא מתקשה מאז האירוע לחזור לאזור הפיגוע, "אם הכביש שנחנך היום יוצר מציאות בטוחה יותר אז זה כמובן טוב וחבל שזה לא נעשה לפני כן. אבל למעשה הכביש הזה לא קשור אלינו ישירות, כך שאין בזה משהו שמשמח אותנו. זה לא אירוע שקשור ישירות לדניאל, הכביש לא נקרא על שמו. אנחנו בכל מקרה נמצאים במצב קשה מבחינה אישית, עדיין באבל על האבדן". האב השכול לא שב מאז הפיגוע הקשה לעבודה, "נותרה לנו בת אחת בת 13. אבל כל המציאות אינה פשוטה. היה לי עסק בתחום האוכל הסיני, סגרתי אותו, אני לא מסוגל לחזור לזה, אין לי כוחות נפש לנהל את העסק. אנחנו מנסים להתמודד אבל זו מציאות לא קלה. דניאל היה בננו היחיד, יחיד ומיוחד, הוא היה חלק מתכניות רבות. היינו משפחה קטנה ועשינו את הכול ביחד". יצחק ויפליך מציין שמאז האירוע הם לא חזרו לאזור הפיגוע, "הסבתא שדניאל נסע אז לבקר, אימא שלי, גרה עדיין בקיבוץ רוחמה. לא נסענו מאז לקיבוץ זה קשה לנו. היא באה אלינו לבקר דווקא הרבה. זה גם לא קל לגור ברמת בית שמש, כל דבר מזכיר לנו את דניאל ומחזיר אותנו אחורה". האב מספר שרשויות המדינה מסייעים להם, אבל הקושי הרגשי הוא עצום, "אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו חוזרים לעבודה או לא. אנחנו רוצים מאוד להנציח את דניאל, בישיבה שלו נבנה ב"ה ארון קודש וספר תורה לזכרו. אנחנו רוצים גם להקים באזור הפיגוע אנדרטה לזכרו. יש הרבה ארגונים שמסייעים לנו, גם הקהילה ברמת בית שמש, גם ארגון של נפגעי טרור. אנחנו משתדלים להיות פעילים, אבל בשבילי לנהל עסק זה קשה, אין לי כוחות נפש. אולי אתמקד רק בבישול או באירועים פרטיים, או אולי בנושא של רפואה אלטרנטיבית, ימים יגידו". יצחק אמר לערוץ 7 שצר לו שעולם שלם קם היום על הרגליים בעקבות הטבח בנורווגיה ואף אחד לא הזדעק לנוכח הטבח שנעשה בבנו יחידו, "ראיתי את הטרגדיה שקרתה בנורווגיה, הסתכלתי וראיתי כל מיני אנשים שמדברים ואומרים איך זה ייתכן, ואיזו טרגדיה זו. כל העולם על הרגליים. אבל לדעתי אנשים חיים בפלנטה אחרת, מה שקרה להם הרי קרה לי. שמה הטרור פגע ב- 60 ילדים, אבל מה ההבדל". "אם מסתכלים על הטרור, אז האם הטרור נגד אחד זה בסדר וטרור אחר לא בסדר. קשה להבין איך כשנהרגים שישים ילדים על ידי טרוריסט שחושב שהוא צודק, אז כל העולם עומד על הרגליים וכאן כשנהרג נער אחד אף אחד לא צייץ ולאף אחד בעולם זה לא הפריע. זו הגישה העקומה שיש בכל העולם בהקשר לטרור, אולי מה שקרה בנורווגיה יפתח להם את העיניים. שיבינו שטרור מכל סוג אי אפשר למצוא לו הצדקה. הבן שלי נהרג מטיל שנורה על אוטובוס, זה יכול היה גם להרוג שלושים ילדים. המעשה הזה הוא נפשע ועקום וכל העולם צריך לעמוד על הרגליים. הגישה אל הפלשתינים חייבת להשתנות".
